מחקר שנערך עבור מכון רויטרס לחקר העיתונות ופורסם ביוני העיד כי 55% ממשתמשי טיקטוק צורכים חדשות מ"אושיות" ברשת החברתית, לעומת 33% בלבד שצורכים אותן מחשבונות של גופי מדיה מסורתיים. אך למה לעצור באקטואליה? כיום כבר ידוע כי עבור דור ה־Z, טיקטוק היא המקום הטבעי ביותר לפנות אליו בחיפוש אחר תשובות לשאלות מגוונות — החל מהמלצות על מקומות בילוי ומוצרי איפור, ועד מידע על תרופות פסיכיאטריות. ואף כי לא נראה שטיקטוק תדיח בקרוב את גוגל כמלכת החיפוש ברשת, הרי שגוגל לא קופאת על השמרים. לפי דיווח מ"וול סטריט ג'ורנל" במאי, גוגל מתכננת מתיחת פנים ויזואלית לתוצאות החיפוש שלה, שבהן תשלב, איך לא, סרטוני טיקטוק, ותתמקד ב"הענקת שירות לצעירים ברחבי העולם".

הרגלי השימוש בטיקטוק, משולבים עם נתוני הצמיחה המהירים של האפליקציה — יותר מ־150 מיליון משתמשים רק בארצות הברית — הופכים אותה לבעלת השפעות פוליטיות וחברתיות מרחיקות לכת, יותר מכל רשת חברתית אחרת. זאת עוד לפני שהזכרנו את האלגוריתם שלה, הידוע לשמצה ביכולתו להדביק משתמשים למסך למשך שעות ארוכות. אם מוסיפים לכך את העובדה שטיקטוק נמצאת בידיים סיניות, מתקבלת נוסחה נפיצה במיוחד, המדירה שינה מעיני פוליטיקאים ורגולטורים ברחבי העולם.

ב־2023, טיקטוק כבר מזמן אינה (רק) רשת של ריקודים ואתגרים מטופשים, והשפעתה הפוליטית העמוקה היא חרב פיפיות. מצד אחד, היכולת של הפלטפורמה להפיץ מידע במהירות הפכה אותה לכלי רב־עוצמה לאקטיביזם פוליטי ולהתגייסות למען מטרות ראויות. תנועות מחאה וצדק חברתי מצאו בה בית, והיא היוותה במה אפקטיבית להעלאת מודעות למגוון נושאים, החל מסכנות משבר אקלים ועד הפרה של זכויות אדם. אך אותן תכונות הן גם אלה שמעוררות חששות כבדים מפני ניצול לרעה של הפלטפורמה והפצה מהירה של מידע כוזב, שישפיע על תפיסות בציבור וכתוצאה מכך גם יביא להטיה של תוצאות בחירות. על כן, ממשלות וגופים רגולטוריים מוצאים את עצמם מתמודדים עם האתגר של איזון בין חופש הביטוי לבין הצורך להילחם בחדשות כוזבות והסתה, שלהן — כפי שגם בישראל כבר יודעים היטב — תוצאות הרסניות במיוחד.

מעיין כהן־רוזן