אגף הכלכלן הראשי באוצר נחשב במשך שנים ליחידה המנומנמת במשרד. בעוד אגפים כמו תקציבים, שכר, חשב כללי ובעבר גם שוק ההון מצויים בקשר ישיר ויומיומי עם משרדי ממשלה, פוליטיקאים והגופים החזקים במשק, באגף הכלכלן הראשי נאלצים להסתפק בפרסום סקירות תקופתיות על כלכלת ישראל. אך בשנים האחרונות התרחשה באגף מהפכה שקטה, ששיאה הוא התייצבותה של הכלכלנית הראשית לשעבר שירה גרינברג בחזית ההתנגדות הפקידותית להפיכה המשטרית.

גרינברג ניצלה את מעמדה כקובעת תחזית ההכנסות של המדינה והדגישה כי התחזית הזו נמצאת בסיכון בטווח הקצר והבינוני, ובעיקר בטווח הארוך. היא לא נתנה יד לניסיונות להציג את הפגיעה בכלכלה ככזו שנובעת רק מאי־הוודאות וחוסר היציבות במשק, והבהירה כי היא נובעת מהחלשה של מדדי ממשל ומפגיעה אפשרית בחוסן המוסדות. נכונותה להביע את עמדתה בפומבי מול שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הקלה לאחר מכן על הממונה על התקציבים, יוגב גרדוס, להצטרף למבקרי ההפיכה.

כהונתה של גרינברג היתה אמורה להסתיים בינואר, יומיים אחרי הכרזת שר המשפטים יריב לוין על הרפורמה, אלא שסמוטריץ' האריך את כהונתה בחצי שנה נוספת והיא סיימה אותה במאי. המיקום הנוח, כמי שרגלה האחת מחוץ לשירות הציבורי, איפשר לה להתבטא בחופשיות ומזכיר שוב כי בכל הנוגע להתנגדות למהלכים דורסניים של הממשלה לא ניתן לבנות על פקידים ונדרשת תשתית אזרחית בועטת.  

שלמה טייטלבאום