במרוצת 30 השנים האחרונות, הפך הג'ודו הישראלי לענף הספורט הייצוגי מספר אחת בישראל. מאז המדליות האולימפיות הראשונות של יעל ארד ואורן סמדג'ה באולימפיאדת ברצלונה ב־1992, עמדו ג'ודאים מקומיים על הפודיום גם באתונה (2004), ריו (2016) וטוקיו (2021). ישראליות וישראלים נוספים זכו במדליות באליפויות עולם ואירופה וכיכבו בתחרויות החשובות ביותר. הם הצליחו לייצר תחושה מרנינה של נורמליות: גם לנו, השקועים עד צוואר באגן התיכון הלבנטיני, יש סופסוף משהו להתגאות בו. מעצמת ג'ודו.

ועדיין, חרף רצף ההישגים המענג, נדמה היה כי תואר אחד חמק מהישראלים: ארד וסמדג'ה, אריק זאבי וירדן ג'רבי, אפילו פיטר פלצ'יק, אורי ששון ושגיא מוקי, גדולים ומרגשים, נפקדו מההישג האולטימטיבי: להיות מדורגים ראשונים בעולם. ובכן, בקיץ האחרון גם היעד הזה נכבש: רז הרשקו (25) המתחרה בקטגוריית המשקל מעל 78 ק"ג, הפכה לג'ודוקא הישראלית הראשונה המדורגת במקום הראשון בעולם בקטגוריית המשקל שלה. ביולי 2023 היא דורגה על ידי איגוד הג'ודו העולמי במקום הראשון מבין כלל הנשים בענף, ללא הבדלי משקל.

"הדירוג הזה מאוד דינמי ומתבסס בעיקר על ניקוד שהספורטאית צוברת במגוון תחרויות", מסייג בחיוך שני הרשקו, מאמן נבחרת הנשים של ישראל והדוד של רז. "זה בעיקר מתמטיקה, אבל אין ספק שזה מאוד מרגש. להיות הכי טוב בעולם במשהו, זה משהו מיוחד".

הרשקו, זוכת מדליית ארד מאליפות העולם (2023) וסגנית אלופת אירופה (2022), מחזיקה גם במדליית ארד מאולימפיאדת טוקיו 2020 בקטגוריית הנבחרות המעורבות כחלק מנבחרת ישראל. "עם כל הכבוד להישגים המופלאים ב־2023, העיניים נשואות כבר לאולימפיאדה בפריז בשנה הבאה", מסכם המאמן.  

איתי גודר