מינויו של משה בר סימן טוב למנכ"ל משרד הבריאות בשנית אפשר לרוות נחת, ולו לפרק זמן מוגבל, מהממשלה הכושלת בתולדות המדינה, שעד כה מינתה למנכ"לי משרדיה דמויות פוליטיות שלרוב לא מבינות בתחום עיסוקו של המשרד. אלא שכמו בקדנציה ראשונה שלו, אז מגפת הקורונה חירבה לו הכל, גם הפעם העניינים הסתבכו. בר סימן טוב משך אש מהרגע הראשון כשדרש שכר של 90 אלף שקל אף שהחוק קובע שמנכ"ל משרד משתכר כ־40 אלף, דרישה שפגעה בתדמיתו (שכרו נע כיום בין 50 ל־60 אלף).

לאחר מכן, יו"ר ש"ס, אריה דרעי, שמינה אותו, חדל מלהיות שר הבריאות ובר סימן טוב נאלץ לעבוד עם שר שלא בחר בו. מהר מאוד הבין בר סימן טוב כי הדרישה שלו לתוספת של שישה מיליארד שקלים למערכת הבריאות לא תתממש, כשהאתגרים של המערכת הזו על רקע גידול האוכלוסייה והזדקנותה לצד זינוק במחירי תשומות הבריאות רק סיבכו אותו. אם לא די בכך, ההפיכה המשטרית גרמה לרופאים רבים לשקול לעזוב את המדינה, כשבמערכת גם כך אין עודף אנשי מקצוע. ולבסוף, משבר חסר תקדים בקרנות הביטוח הסיעודי של קופות החולים מאיים לשלוח אלפי קשישים בחזרה למערך האשפוז העמוס.

אלא שבר סימן טוב לא מתייאש: הוא מקדם את הקמת שני בתי החולים בפריפריה, גיבש תוכנית מקיפה להפחתת הרגולציה בממשקים של מערכת הבריאות עם המגזר העסקי, לא מפחד מעימותים ואף הצליח לרתום את שר הבריאות משה ארבל לטובתו.

אדריאן פילוט