כמו לפוליטיקאים חרדים רבים, גם ליו"ר ש"ס אריה דרעי זו היתה שנה טובה־גרועה, שבה הוא הצליח ביותר ובמקביל נכשל כישלון חרוץ. דרעי השיג לש"ס חמישה תיקים, שהפכו אותו בעצם לשר־על לעניינים חברתיים. בממשלה ובכנסת לא נותרו כמעט חברי כנסת מש"ס שאינם נאמנים מושבעים שלו. השר מיכאל מלכיאלי, האיש שלו במשרד לשירותי דת, מצליח למנות רבנים וראשי מועצות דתיות במהירות מסחררת. אחרי שיעבור חוק אלף הרבנים, אפשר יהיה למנות עוד מאות רבות של אנשי המפלגה.

מה שמקלקל לדרעי זה שהוא רואה את כל החגיגה הזאת מבחוץ, אחרי שבג"ץ הבהיר שמי שרימה את בית המשפט כשהבטיח לפרוש מהחיים הפוליטיים לא יכול להתמנות לשר בממשלה. חמור מכך חוק ביטול עילת הסבירות נועד לאפשר ליו"ר ש"ס לחזור לממשלה בכוח ובינתיים לא סלל את דרכו לשם, אבל הפך אותו לסמל של ההפיכה המשטרית. דרעי אוהב לראות את עצמו כמבוגר האחראי ששומר על ביטחון ישראל, אבל כרגע יש לו מקום בולט בין מחריבי בית שלישי. ש"ס מתחילה להסתייג מהמשך ההפיכה, אבל ספק אם לדרעי יש אומץ להודיע שיעצור אותה כליל.

את הזמן הפנוי מנצל דרעי כדי לחזק את מעמדה של ש"ס בשלטון המקומי. הוא העביר חוק מיוחד כדי לאפשר למקורבו שהיה ראש הוועדה הקרואה בטבריה, בועז יוסף, להתמודד לראשות העירייה, אבל בג"ץ סיכל זאת. הוא מריץ לראשונה את חבר הכנסת אוריאל בוסו לראשות עיריית בני ברק, שעד עכשיו נחשבה לנחלתן הבלעדית של המפלגות החרדיות האשכנזיות. דוברו לשעבר, ברק סרי, מתמודד לראשות עיריית אשדוד ויש לו סיכוי לזכות בתפקיד. וכך, סביר שדרעי המוכשר כל כך שואל את עצמו מדי יום כיצד נקלע לקואליציה חדלת אישים שכזו. אבל זה לא ימנע ממנו להשתלט על כל מאחז ומקור כוח אפשריים באמצעות הקואליציה הזו.

שחר אילן