מעטים האנשים שניתן להגיד עליהם ששמם הפך מילה נרדפת למה שנתפס על ידי רבים כרגע של מהפכה טכנולוגית. טים קוק היה כזה עם המצאת האייפון, ביל גייטס, אף על פי האפרוריות שלו, היה כזה עם מערכת ההפעלה ווינדוס, וסם אלטמן הפך לכזה עם השקת שני מוצרים של בינה מלאכותית גנרטיבית, מחוללי תמונה וטקסטים Dall-E-2 ו־Chat GPT. מאז ש־OpenAI, שסם אלטמן עומד בראשה והוא הדמות המזוהה ביותר עמה, שחררה את הכלים האלו לשימוש הציבור הרחב בחינם, כל מגזר הטכנולוגיה, ובמובנים מסוימים העולם כולו, מדבר רק על בינה מלאכותית. על יתרונותיה, על סכנותיה, על רגולציה, ועל חדשנות.

כל זה מתרחש בזמן שטכנולוגיית בינה מלאכותית, כתחום מחקר וכמושא של פיתוח, קיימת כבר עשרות שנים, ומוצרים רבים שנעשו באמצעותה נוכחים בחיינו באינספור דרכים. ובכל זאת, המוצר של OpenAI מאפשר למשתמשים בכל העולם לגעת בטכנולוגיה הזו באופן לא מתווך, ולעמוד בעצמם על מה שהיא אולי תוכל להיות עבורם. הדיאלוג המורכב שניתן לנהל עם הצ'אט והיצירות שניתן להפיק במהירות עם מחולל התמונות, הצית משהו בדמיונם של רבים ודחף אותם לחשוב מחדש על מערכת היחסים שלהם עם טכנולוגיה.

ההשפעה הזו תורגמה למחזות העסקיים והפוליטיים. שטף של חברות קמו או שינו אסטרטגיה כדי לכלול מוצרים דומים, ואפילו ענקית כמו גוגל, שהשקיעה שנים בעצמה בפיתוח של טכנולוגיית בינה מלאכותית, נתפסה משתרכת מאחור, נדחקה לפינה ושחררה במהירות מוצר דומה. בינתיים, פוליטיקאים ברחבי העולם החלו לחזר אחרי אלטמן ולתהות איך ניתן לגייס כלי בינה מלאכותית גנרטיבית כדי לצמצם עלויות ולפתור בעיות חברתיות. אפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה להשיג פגישה עם אלטמן כשביקר בישראל, ולפזר על תדמיתו הפגועה קצת מאבק הכוכבים.

ויקי אוסלנדר