הרוב המוחלט של הנשק שמפותח ומיוצר בישראל מיועד ליצוא. השוק המקומי וכוח הקנייה של מערכת הביטחון קטנים על תעשיית הנשק שלה שפורחת בעולם, גם במדינות שמפירות זכויות אדם. מערכות סייבר ורוגלות ישראליות משמשות רודנים ברחבי העולם למעקב אחר מתנגדי משטר ועיתונאים; מל"טים וחימושים משוטטים מתקדמים משמשים להתנקשויות ללא משפט. באופן רשמי, טוען משרד הביטחון כי בבואו לאשר עסקאות נשק הוא מביא בחשבון שיקולים של פגיעה בזכויות אדם, אלא שמדובר באמירות מן השפה ולחוץ, בייחוד כשישראל נהנית מדיבידנדים מדיניים על עסקאות שנעשות במחשכים תוך הסתרתן בנימוק האלסטי של "ביטחון המדינה".

ב־2022, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, עלה היקף היצוא הביטחוני הישראלי ב־10% ביחס לשנה הקודמת, והסתכם בכ־12.5 מיליארד דולר. נתוני היצוא הביטחוני ל־2023 יפורסמו רק בשנה הבאה ועשויים לשקף עלייה נוספת, לאחר שהממשל האמריקאי אישר לתעשייה האווירית לייצא לראשונה את מערכת ההגנה חץ 3 לגרמניה בעסקה חסרת תקדים שהיקפה כ־14 מיליארד שקל. הגאות שממנה נהנות החברות הביטחוניות המרכזיות בישראל — התעשייה האווירית, אלביט מערכות ורפאל — ניכרת בתוצאות הכספיות הטובות בתולדותיהן, תוך גידול קבוע בהזמנות שהן מציגות. עם זאת, גם בשיא הצלחתן התעשיות האלה לא יכולות להתחיל למלא את החלל שעלולה להותיר תעשיית ההייטק המתכווצת בשל המשבר העולמי וההפיכה המשטרית. גם עוד שלוש מלחמות לא יקרבו את היצוא הביטחוני לזה של ההייטק, שהיקפו כ־80 מיליארד דולר.

כשהממשלה העבירה בכנסת ביולי את החוק לביטול עילת הסבירות, חברת דירוג האשראי מוד'יס פרסמה דו"ח שבו הזהירה מהשלכות המהלך. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא התרשמו מהאזהרות, והודיעו כי "התעשיות הביטחוניות מפוצצות בהזמנות", כמו מצאו את עלה התאנה הזמין ביותר להסתרת מבושיהם. הישגי התעשיות הביטחוניות הם תוצאה של פעילות הדוקה ומתמשכת עם צה"ל, מערכת הביטחון והאקדמיה. הכרסום של הממשלה בחופש האקדמי, כמו רמיסת הדמוקרטיה, לא ישאירו כאן לאורך זמן את המוחות שמקדמים את המחקר הביטחוני שבסופו מערכות פורצות דרך כמו חץ, כיפת ברזל, מגן אור ומעיל רוח. מהלכי הממשלה אלי תיאוקרטיה משיחית יהפכו את ישראל למדינה מאוימת יותר אבל בעיקר מצורעת, כזו שאת הנשק שלה ירכשו רק מדינות מצורעות אחרות. ואז גם עלה התאנה הזמין הזה יעוף בכל רוח.

יובל אזולאי