יריב לוין הוא לא רק שר משפטים, הוא הצהרת כוונות. במיוחד כוונות להרוס את מערכת המשפט הישראלית. לוין נושא עימו שטנה יוקדת למערכת בכלל ולבית המשפט העליון בפרט, שמקורותיה לא ברורים, אך היא התגלתה עוד כשהיה עסקן בלשכת עורכי הדין. אחת ההשערות למקור השטנה נוגעת לדרך שבה בנה את הקריירה שלו. בהגיעו לפוליטיקה הלשכתית ובהמשך לארצית, לא היו ללוין נכסים בדמות הצטיינות כלשהי, גם לא בתחומו המקצועי. הוא לא בלט כעורך דין, לא כבעל הישגים אקדמיים, ולא כמי שהרים תרומה חברתית בולטת. אפור כשק ובינוני כסאליירי. במצב הזה, חייבים להיבדל כדי להתבלט, ולוין מצא את ייחודו ברטוריקה ארסית במיוחד נגד בית המשפט העליון. לפעמים היא השתלבה עם ביקורת מקובלת, אבל אצלו זה היה חזק, גבוה וארסי יותר. למסגור הזה הוא התחייב. למרבה הצער, לעיתים כאשר אתה רושף את מרכולתך בעקביות, אתה נדמה לסוג של אידיאולוג.

יתרונו הגדול הוא שפיו, ליבו ומעשיו שווים. לזכותו ייאמר שהזהיר שלא יקבל את משרד המשפטים אם לא יאפשרו לו לממש את תוכניותיו. ותוכניותיו הן לא פחות מהפיכה משטרית, שלה שלושה בסיסים. הראשון, השתלטות על בחירת השופטים באמצעות העברת תהליך הבחירה לידי הפוליטיקאים מהקואליציה. השני, סירוס הייעוץ המשפטי לממשלה והפיכת יועצי המשרדים למשרות אמון. השלישי, סירוס הביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון. לוין, וגם נתניהו, לא שיערו ולא צפו שכבר בתחילת הבחישה הזו תקום נגדם מחאה חברתית אדירה. הם לא שיערו ולא ציפו להיקף הנזקים שיתחילו להיערם כתוצאה מההפיכה המשטרית — לביטחון, לכלכלה, למעמד ישראל בעולם, לסיכוני המשפט הבינלאומי, ובעיקר ללכידות החברתית. העוצמות האלה של המחאה והנזקים מטרידים גם חלקים בקואליציה, ולפעמים אפילו את נתניהו.

לוין לא נמנה על המוטרדים. כדי להבין למה יש לחזור לאטימות הזחוחה שפיתח עם השנים, ולאמונה העמוקה שלו שחיסול בג"ץ והייעוץ המשפטי הם יעדי הממשלה החשובים ביותר, שעבורם שווה וראוי להקריב את המדינה. ההסבר הגלוי והשקרי שלו הוא שיש להחליש את מערכת המשפט בשל מסוכנותה למדינה בקידום ערכים שמאלנים וליברליים, ובעיקר בשל היותה בלם למשילות. העובדות שונות בתכלית. האקטיביזם המשפטי שממילא פחת בשנים האחרונות מעולם לא באמת בלם את השלטון בישראל. מדדי ההתערבות, ביחס לנעשה במדינות דמוקרטיות אחרות, סבירים ואף נמוכים. והסיפור הכי גדול הוא שלהפיכה אין רוב — לא בעם ולא בכנסת. זאת בתנאי שפחדני הליכוד יואילו להצביע לפי מיטב הכרתם ומצפונם. וזו הטרגדיה שהוא ממיט עלינו: הרס החברה והמדינה בשם תוכנית־על שהציבור ונבחריו אינם רוצים בה.

משה גורלי