הגברים החרדים מהווים בין חמישה לשבעה אחוזים מהאוכלוסייה, אך המאפיינים הייחודיים שלהם הופכים אותם לתת המגזר המשפיע בישראל. ככל שנוקפות השנים, שאלת העתיד הכלכלי והתעסוקתי של הגברים החרדים הופכת להיות בעלת השלכות משמעותיות על כלכלת ישראל כולה. השאלה היא לא רק האם כלכלת ישראל תמשיך לצמוח בקצב משביע רצון, אלא גם איך אזרחי ישראל שאינם חרדים יגיבו לנוכח אי־שוויון בין המגזרים בתשלומי המס?. בנוסף, גם שאלת אי־השירות הצבאי של הגברים החרדים הופכת להיות ממשית וכואבת, ככל שחלקם באוכלוסייה גדל. הגבר החרדי מייצג גם אתגר נוסף הקשור לעתידה של ישראל, והוא סביב ההתנגשות בין מסורות דתיות לבין ערכים ליברליים, כשהסוגיה הבוערת ביותר היא סביב המחיר שעל הנשים לשלם בכדי לאפשר לגבר התמודדות שקטה עם יצרים מיניים.

יש משהו לא נעים בעיסוק ב"גברים החרדים" כמעין עול חברתי וקהילתי, ועל החברה הישראלית לפעול גם להכיר את פניהם האחרים של הגברים החרדים — הנמרצים, המעורבים בגידול הילדים, המתמסרים ללמידה, הנכונים לוותר על מרדף כלכלי. אך בהקשרים של מדיניות כלכלית וחברתית, הגברים החרדים הם אגוז קשה לפיצוח. בשנה וחצי האחרונות גילינו כי גם למדיניות של המקל שניסה להנהיג ליברמן אין היתכנות פוליטית, וגם שיטת הגזר שבה ניסה ללכת סמוטריץ', לא הובילה לשינוי מהותי. דומה שהשינוי יגיע רק מן הגברים החרדים עצמם, בין אם זה ההמונים, בין אם זה הפוליטיקאים, ובין אם זה מועצות הרבנים. שינוי כזה יגיע לא מתוך "חשיבה מערכתית" או כדי "לרצות את החילונים", אלא מתוך רצון להתמודד עם העוני האיום הפושה במגזר.

סימן מעודד לשינוי כזה ראינו ברבעון השני של 2022, שבו שיעור הגברים החרדים העובדים הגיע לשיא העומד על כמעט 56%. היציאה לעבודה של החרדים היא תוצאה סבירה בשל עליות המחירים והעלאות הריבית שייקרו את תשלומי המשכנתה. יש לקוות שהגברים החרדים שהחלו לצאת לעבודה יפגשו ממשלה נחושה שפועלת להעניק להם הכשרות מקצועיות, וכן שאותה ממשלה לא תתבשם מהנתונים, ותמשיך לפעול ליצירת תמריצים להשתלב בתעסוקה איכותית.

שלמה טייטלבאום