בסוף כל הפגנה בעולם ששומעים בה עברית, עומד ישראלי או יהודי עם תודעה פוליטית מפותחת ומגפון — אם להשתמש בפרפרזה על מאיר אריאל. והתודעה הזו הלכה והתפתחה ככל שהמחאה נגד ההפיכה המשטרית התרחבה. בפעם הראשונה לאחר שנים ישראלים ויהודים מעבר לים מצטיידים בדגל כחול־לבן, מגפון ושלט ויוצאים להפגין. זה יכול להיות מול דאונינג 10, כשראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע לפגישה עם ראש ממשלת בריטניה, כולל הפגנות המשך מתחת למלון סבוי שבו התאכסן; בניו ג'רזי, כשיו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן נאם בפני יהודים חרדים ומאות מפגינים מחו נגדו מחוץ למקום; או בלוס אנג'לס, כששר המדע אופיר אקוניס נאלץ לבטל השתתפות בכנס מחשש להפגנות.

ה"מבצעים המיוחדים" של ארגוני המחאה בארץ מועתקים גם למקומות אחרים בכל רחבי הגלובוס, והתארגנויות מקומיות בעשרות מדינות קמות על בסיס קבוצות ווטסאפ ייעודיות, שמדרבנות המונים להגיע להפגין מול פוליטיקאים מהקואליציה. בקבוצות מופץ מידע על ביקור של פוליטיקאים במדינה זו או אחרת, כולל איסוף מודיעין, פרסום לוח הזמנים, חלוקת משימות וניהול האופרציה המורכבת כדי למנוע מהם לשהות במקום ללא הפרעה, אם בביקור מדיני ואם בחופשה, כפי שנוכח לאחרונה השר איתמר בן גביר, שזכה להפגנה אישית בעת חופשתו בקפריסין.  

שני ארגונים עיקריים מרכזים את ההפגנות נגד ההפיכה מעבר לים: UnXeptable — Saving the Israeli Democracy, שפועל בצפון אמריקה ובאוסטרליה, ו־Defend Israeli Democracy, שפועל בעיקר באירופה. בין מובילי המחאות בארה"ב ניתן למנות את שני גרנות־לובטון ועומר לובי. לקראת סופי השבוע הארגונים מפרסמים לוח זמנים שכולל פריסה של עשרות הפגנות ברחבי העולם — מקיימברידג' ואמסטרדם, דרך סידני ומלבורן ועד סיאטל וטורונטו, כדי שהקהילה היהודית והישראלית, וכן מבקרים מישראל, יהיו מודעים לקיומן ויוכלו להגיע.

ההצלחה הגדולה עד כה של המחאה מעבר לים התרחשה כשההפגנות המתמשכות מול ביתו בפנסילבניה של ארתור דנצ'יק, גרמו לו להפסיק את תרומתו לפורום קהלת. ההתעוררות הזו הביאה אפילו לכך שזוג אחים, ילדים ישראלים־גרמנים ששהו בחופשה בברלין, הגיעו למפגש פתוח עם קנצלר גרמניה אולף שולץ, ושאלו אותו מה דעתו על כך שהדמוקרטיה הישראלית בסכנה. תשובתו החריפה צוטטה בעולם ועוררה הד תקשורתי רב.

עמיר קורץ