אם היו בקרוב בחירות לכנסת, ראש הממשלה בנימין נתניהו והקואליציה הקיצונית שלו היו צריכים להיות מודאגים. זוהי המסקנה מהאנרגיות של המחנה הדמוקרטי־ליברלי ביום הבחירות לראשות לשכת עורכי הדין, במובנים מסוימים "ניסוי כלים" לבחירות הכלליות שעוד יבואו. יותר מ־39 אלף עורכי דין, 50.8% מבעלי זכות הבחירה, יצאו באותו יום להצביע — שיא של כל הזמנים. ההתגייסות הזו העניקה לעו"ד עמית בכר, עד לאחרונה דמות אלמונית יחסית שבעצמו כנראה לא האמין שיהפוך לנואם בהפגנות של מאות אלפים, 73% מהקולות — פער של יותר מ־20 אלף קולות מעו"ד אפי נוה, שגילם בסיפור את הנבל המושלם. במקרה של נוה, עם הרקורד הפלילי והמוסרי הבעייתי, הליהוק היה די טבעי. אנשים עמדו בתור לקלפיות בשמש הקופחת ארבע וחמש שעות כדי להצביע למי שהבטיח להילחם נגד ההפיכה המשטרית ולמען שלטון החוק.

בכר עשה את עיקר הקריירה שלו כתובע בפרקליטות, וזו כללה את תיק הדגל של הרשעת נוחי דנקנר בהרצת מניות אי.די.בי. בתקופה הקרובה בכר יצטרך להתמודד עם "תיק דגל" אחר: הניסיון להוציא את לשכת עורכי הדין מהוועדה לבחירת שופטים והצעת החוק שמנסה לפרק את הלשכה ולקעקע את כוחה. ייתכן שהוא ייאלץ לגייס את עורכי הדין למאבק שיכלול צעדי השבתה, וכאן ייבחנו יכולתו והכריזמה שלו לגייס מסה גדולה של אנשים שיצעדו אחריו.

עמיר קורץ