"אני במובן מסוים מתפקד כיצואן של כסף ישראלי בחודשים האחרונים. אני מרוויח מזה בטווח הקצר, אך ליבי נחמץ כי אני מבין שבטווח הארוך אני אפגע מזה, משום שזה יביא לירידה כללית בפעילות העסקית בישראל", כך מסביר מנכ"ל של אחד מבתי ההשקעות הגדולים בישראל את תחושותיו המעורבות כלפי התהליך העיקרי שמאפיין את שוק ההון הישראלי מאז תחילת השנה: יציאת הכספים מחוץ לישראל.

הסיפור של המנכ"ל הוא למעשה הסיפור של כולנו. מתחילת השנה יצאו   להשקעות בחו"ל 33 מיליארד שקל מקרנות הפנסיה וקופות הגמל, אמצעי החיסכון העיקריים לטווח ארוך של אזרחי ישראל. הציבור נהנה מהוצאת הכספים לשוק המניות האמריקני מאחר שזה הניב תשואת יתר על שוק המניות המקומי שסובל מההפיכה המשטרית וכך גדל היקף החיסכון הכללי. אולם ההון שיצא עלול שלא לחזור ואף חמור מכך, הוא מפסיק לשרת את האינטרסים המקומיים. ההון שיצא אמור לתמוך בחברות הציבוריות המקומיות ולאפשר להן לפתח את עסקיהן, לעודד חברות פרטיות להפוך לציבוריות ובאופן כללי לשפר את איכות החיים של אזרחי ישראל.

יציאת הכספים גם מחריפה באופן עקיף גם את החלשת השקל. הוצאת כספים מחוץ לישראל מחייבת את המוסדיים, הגופים שמנהלים את הכסף, להמיר שקלים בדולרים. החלשת השקל מביאה לבסוף גם להתייקרות המוצרים המיובאים ומלבה את האינפלציה המקומית.

33 מיליארד שקל שהוציאו המוסדיים נובעים מהפופולריות שצוברים מסלולי ההשקעה בחו"ל בקרב החוסכים ומן ההחלטות של ועדות ההשקעה של חברות הביטוח ובתי ההשקעות על תמהיל ההשקעות במסלולים השונים. אלו מיהרו להוציא את הכספים בעקבות החשש מהשפעות הרפורמה.

33 מיליארד שקל הם קצב כמעט כפול בהשוואה לקצב בשנים שקדמו להגעת ההפיכה לחיינו. לשם השוואה, ב־2021–2022 החשיפה לחו"ל גדלה ב־18־19 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים, בהתאם לגידול הטבעי של הענף.

אלמוג עזר