לשר האוצר סמוטריץ' יש שלושה "הישגים" פוליטיים בולטים: הראשון הוא טירפוד ממשלת נתניהו־עבאס באפריל 2021, השני הוא קידום הרפורמה המשטרית על אף אזהרות הכלכלנים, והשלישי הוא שינוי הסנטימנט החברתי בקרב המתנחלים בציונות הדתית. המשותף לשלושת ההישגים הפוליטיים הללו הוא שאלה הישגים הפוגעים בחוסנה של מדינת ישראל. הראשון העמיק את השסע הערבי־יהודי והרחיק אולי בעשרות שנים את ההתקרבות בין היהודים והערבים אזרחי ישראל; השני קידם את התרבות הבזה לאנשי המקצוע; והשלישי הפך את היחסים בין הציוניים הדתיים והחילונים למתוחים יותר משהיו אי פעם.

כוחו הגדול של סמוטריץ' יושב על הלהט העמוק שלו. הלהט הוא שילוב של יצרי נקמה אינסופיים על חוויית ההתנתקות ושל תפיסות אידיאולוגיות פונדמנטליסטיות. יצר הנקמה על ההתנתקות יכול להסביר את מה שנדמה לפעמים כהתענגות של סמוטריץ' על המחאות ועל החששות של המוחים לאקלים העתידי של מדינת ישראל — הוא חש מעין סגירת מעגל, היום הוא זה שנמצא בעמדת הכוח, הוא יכול לקבוע מי אנרכיסט ומי דמוקרט. וגם התקשורת — שנואת נפשו — תיאלץ בעל כורחה לצטט את דבריו. היום הוא זה שיכול לזלזל באיומים כלכליים, כמעין סגירת מעגל לאותם חששות שהוא וחבריו השמיעו ב־2005 וזכו להתעלמות. דומה שבעקבות ההתנתקות הוא אימץ תפיסת עולם צינית הסבורה כי מושגי הצדק, המשפט והמוסר הטבעי הם כלי ביד היוצר, מניפולציה של המחזיק בכוח, ולכן הוא פנה למוקד הכוח האולטימטיבי, הפוליטיקה. או כמו שהסביר בראיון ב־2016: "הבנתי שהמדינה היא השחקן הכי חזק במגרש, והבנתי שבתוך המדינה המערכת הכי חזקה היא מערכת המשפט".

בהקשר לתפיסותיו הכלכליות, סמוטריץ' הצהיר שוב ושוב כי "הממשלה בעיקר מפריעה לעסקים, ויש לתת לשוק לעשות את שלו". ולכן, התגובות במשרד האוצר לאחר מינויו היו חיוביות. השר הנמרץ עם רקורד של הצהרות התומכות בשוק חופשי איפשר להמתיק את הגלולה של ממשלת חרדים־ליכוד המאופיינים בהגדלת קצבאות סקטוריאליות.

אבל לא חלף זמן רב עד שהתברר כי סמוטריץ' לא מחזיק בתפיסת עולם ערכית־כלכלית הסבורה כי על המדינה לממן רק מוצרים ציבוריים מובהקים ולכן יש לצמצם את מעורבותה ככל הניתן, אלא בתפיסת "הממשלה תממן את מה שחשוב לה", כמו חקלאות, חינוך ציוני־דתי, התנחלויות ולימוד תורה.

האכזבה הבולטת ביותר מסמוטריץ' היא בכל מה שקשור לטיפול באתגר תעסוקת והשכלת גברים חרדים. סמוטריץ' לא גילה בנושאים אלו שום מנהיגות, וכך נוצר מצב אבסורדי שבו הממשלה מממנת תוכניות הכשרה מצד אחד, אך מקטינה את התמריץ ליציאה לעבודה מצד שני. בכך היא פספסה הזדמנות פז לשיפור האיכות של מערכת החינוך החרדית.

אך הנזק הגדול ביותר של סמוטריץ' כשר אוצר הוא ההתעלמות מהביקורת הכלכלית על ההפיכה המשטרית. ניתן להעריך שאם במשרד האוצר היה יושב אריה דרעי (שלפי ההסכם הקואליציוני אמור להיכנס אליו בסוף 2024, אך מצבו המשפטי לא מאפשר זאת כרגע, ש"ט) הרי שהביקורת הכלכלית היתה מעין קרש הצלה לחברה הישראלית ומייצרת בסיס ותשתית להסכמות רחבות. סמוטריץ' בחר להתעלם מהאזהרות הללו, והמשיך לבחור בהתעלמות גם כשהאזהרות החלו להתממש בירידה החדה בהשקעות הייטק ובהיחלשות השקל.

שלמה טייטלבאום