צילום: אי.פי
צילומים: טל שחר, חיים הורנשטיין, צביקה טישלר, ויקפדיה, גבריאל בהרליה, אלכס קולומויסקי, עידו איז'ק, קובי קואנקס, טוויטר, גדי קבלו, עמית שעל
במבט לאחור, המנהיג העליון הקשיש של איראן אייתוללה עלי ח'מינאי יכול לסמן וי גדול. איראן מסיימת את השנה במצב גיאופוליטי הרבה יותר טוב משנכנסה אליו ועם תקווה לזרם מזומנים גדול בשנה החדשה שיוכל להגביר את המימון למכונת הטרור האזורית שלה.
בזירה הפנימית, איראן נכנסה לשנה החולפת עם מהומות קשות שלא ידעה מזה שנים על רקע הריגתה של הצעירה מהסא אמיני על ידי אנשי משמרות הצניעות. מי שיצאו לרחובות מדי לילה היו צעירים שנולדו לאחר המהפכה של 1979, ודרשו יותר חירויות תחת המשטר הנוקשה. בהיעדר הנהגה או תמיכה משמעותית מבחוץ, כוחות המשטר הצליחו לדכא את המהומות בכוח כשח'מינאי מסביר לאנשיו שלא תיתכן פשרה על עקרונות המהפכה.
באופן מפתיע דווקא כשנראה היה שאיראן בנקודת השפל שלה, יריבתה המרה סעודיה החליטה להתפייס אחרי שבע שנים של נתק מוחלט. בכל אותה העת המשיכה איראן לספק לרוסיה כטב"מים שמשמשים את הקרמלין במלחמתו באוקראינה, להעשיר אורניום וכן להגביר את תפוקת הנפט שלה לשיא של חמש שנים. לקראת סוף השנה, ההתעקשות של ח'מינאי להמשיך בקו הלא מתפשר השתלמה לו, כשאיראן חתמה על הסכם לשחרור אסירים אמריקאים תמורת הפשרת כ־6 מיליארד דולר מוקפאים בדרום קוריאה.
לאורך השנה האחרונה לא הפסיקה איראן להתבוסס בסוריה ולספק דרכה נשק לחיזבאללה. למרות המכות שהיא סופגת מפעם לפעם בסוריה מחיל האוויר, איראן מצליחה לערער את הביטחון הישראלי באמצעות מימון הטרור ביהודה ושומרון. במקביל, היא ממריצה את חיזבאללה להעז יותר מול ישראל, מתוך מחשבה כי מה שקורה בארץ מהווה הזדמנות למחוק את ישראל מהמפה.
דורון פסקין