אחד מהמאפיינים המובהקים של ממשלת נתניהו החמישית הוא המיזוגניות שלה. הנוכחות הנשית בעמדות ניהול בכירות שאפיינה את הממשלה הקודמת ספגה מהלומה קשה, יש שיגידו מכוונת. נשים נעלמו מאור הזרקורים במגזר הציבורי, וזו בשורה רעה למדינת ישראל ולאזרחיה. ובכל זאת, באחד התפקידים הבכירים במגזר הציבורי, תחת ממונה גבר, מסתתרת סגנית הממונה על התקציבים במשרד האוצר, נועה היימן — שהפכה לסגנית יחידה באגף החשוב באוצר.

במסגרת תפקידה היימן אחראית על מערכות הבריאות, החינוך, הרווחה והקליטה, ולפיכך מנהלת מעל 200 מיליארד שקלים, דבר שהופך אותה לאישה שאחראית על התקציב הגדול ביותר במגזר הציבורי־ממשלתי.

היימן נחשבת לעובדת ציבור מצטיינת ומתוחכמת, ותפיסתה הכלכלית מזכירה את זו של בוגרי אגף התקציבים הקלאסיים: אלו מחזיקים בהנחת יסוד שלפיה "אם רוצים להגדיל את ההוצאה הממשלתית, חייבים להגדיל באותה מידה את ההכנסות הממשלתיות". אך כמיטב בוגרי אגף התקציבים, היימן מחזיקה בעוד שתי הנחות יסוד נלוות: ההוצאה הממשלתית חייבת להיות יעילה; והעלאת מסים היא דבר לא רצוי שחובה לשקול בכובד ראש. היימן מתרחקת מפרסום ומתקשורת, יודעת לנהל קרבות קשים, ואחרי 11 שנה עבודה במשרד האוצר, שלהן קדמו שנתיים בבנק ישראל, יש רשימה לא קצרה של מנהלים שכבר סימנו אותה כאויבת העם. בעת אישור תקציב המדינה היא נחשבה לאחת המתנגדות הבולטות לתוספות הקואליציוניות שניתנו לציבור החרדי ולמוח מאחורי המסמך שגיבש אגף התקציבים נגדן, מסמך שכלל ביקורת חריפה על התוספות הללו ועל ההשלכות הכלכליות ההרסניות שהן עלולות לגרור.

אדריאן פילוט