זו היתה אמורה להיות השנה החלומית של מנהלי הבנקים, המרוויחים הגדולים מעליית הריבית והאינפלציה, שמייקרת את ההלוואות שהם נותנים ללקוחותיהם. ואכן, את המחצית הראשונה של 2023 הם סיימו עם רווח בלתי נתפס של 13.8 מיליארד שקל. אלא שרווחי הבנקים היו מסנוורים מדי, בעיקר לאור העובדה שמנהליהם התנהלו כפי שהם רגילים: עם עליית הריבית הם העלו אותה ללקוחות באופן מלא על ההלוואות שנטלו, אך העלו באופן חלקי למדי את הריבית שהבנקים משלמים ללקוחותיהם על הפיקדונות. התוצאה היתה שעליית הריבית הביאה לכך שהבנקים תרמו תרומה לא מבוטלת להחרפת יוקר המחיה בישראל בשנה האחרונה.

בבנקים חשבו שהביקורת על הצעד תהיה בבחינת "הכלבים נובחים והשיירה עוברת", אך הדבר לא הסתכם בכך. הביקורת שנמתחה עליהם בכלי התקשורת הובילה ללחצים של המערכת הפוליטית, והזעם על הבנקים היה מהנושאים הבודדים שאיחדו את הקואליציה והאופוזיציה בשנה האחרונה.

הלחץ הזה, שתורגם להצעות חוק פופוליסטיות להתערבות בתמחור הריבית ולכך ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' ביקש לקדם מס יתר על רווחיהם, גרם לבנק ישראל להגביר את הלחץ על הבנקים. בנק לאומי היה הראשון להציע ריבית על העובר ושב, אחריו הצטרפו בנקים נוספים. אמנם מדובר בפירורים — בעיקר לאור המגבלות והתנאים לקבלת הריבית — אך משמעות הדבר היא שהפרדיגמה של הבנקים, שלפיה לא משלמים ריבית על יתרות העובר ושב, נסדקה. בינתיים, נראה שסמוטריץ' לא ממש מתרשם מההצעה, והלחץ שלו ושל יו"ר ועדת הכספים משה גפני צפוי ללוות את מנהלי הבנקים גם בתקופה הקרובה.

הריבית היא הסוגיה המקצועית המרכזית שמנהלי הבנקים התמודדו עמה השנה, אבל היא לא היתה היחידה. המהפכה המשפטית אילצה את מנהלי הבנקים לראשונה לצאת מאזור הנוחות של שמירה על ניטרליות בכל הקשור למערכת הפוליטית, ולנקוט עמדה בסוגיה הנפיצה הזו.

בתחילה הם התלבטו, כשאת הקו התקיף יותר הובילו מנכ"ל בנק דיסקונט לשעבר אורי לוין, שעזב השנה את תפקידו לטובת ניהול חברת הנדל"ן תדהר, ומנכ"ל בנק הפועלים דב קוטלר. כשהמצב הלך והחריף, מנהלי הבנקים לקחו חלק פעיל בפורום העסקי של הראל ויזל והצטרפו להסתדרות בשביתה הקצרה שקיימה במרץ. התמונה של חמשת מנהלי הבנקים יושבים באולם בבית ההסתדרות כקהל במסיבת העיתונאים שקיים היו"ר ארנון בר דוד היתה בלתי נשכחת, וספק אם מי מהיושבים בחדר היה מאמין לפני שנה שימצא עצמו בסיטואציה כזו. גם בגל השני של החקיקה, שהסתיים בביטול עילת הסבירות, הבנקאים לקחו חלק, בין היתר במאהל המחאה שהקים פורום העסקים.

רבים במגזר העסקי הצטרפו לפורום העסקים, שקרא לעצור את קידום ההפיכה המשפטית באופן חד־צדדי, אבל להצטרפות הבנקאים היתה משמעות נוספת. זאת משום שמנהלי הבנקים אמנם מהווים חלק מהמגזר העסקי, אך במובן מסוים הם נחשבים לחלק מהמגזר הציבורי — לגופים ממלכתיים שלא ממהרים לנקוט עמדה בנושאים פוליטיים, ודאי כשמעגל הלקוחות והעובדים שלהם רחב כל כך.

הדבר שמקל על מנהלי הבנקים הן בנושא תגובתם להפיכה המשטרית והן בביקורת על העלאת הריביות הוא העובדה שהם פועלים כמקשה אחת. כיום זהות המנהלים פחות ידועה בציבור הרחב, לעומת הימים שבהם רקפת רוסק עמינח ניהלה את בנק לאומי וציון קינן את בנק הפועלים.

גורם במערכת הבנקאית אמר כי קולגות בבנקים זרים ומשקיעים פנו אליו בניסיון להבין מדוע מנהלי הבנקים הישראלים נוקטים עמדה בסוגיית ההפיכה, שכן הדבר אינו מקובל בחו"ל. מנהלי הבנקים ידעו למה הם עושים זאת — הם מבינים היטב את ההשלכות של ירידת דירוג האשראי של ישראל ופגיעה בענף ההייטק, ואת המשמעות של יציאה מסיבית של כספי לקוחותיהם לבנקים זרים.

עירית אבישר