לראות מנכ"לית חברת נדל"ן מצליחה נואמת באוהל מחאה, כשלצידה מנכ"ל בנק גדול בישראל בטי־שירט מחאתית, זה מחזה נדיר. אבל בישראל, כמו בישראל, כשהממשלה שברה את הכלים והציבור יצא לרחובות — נאלצו גם בכירי החברות הגדולות במשק לצאת מהמשרדים הממוזגים ולנקוט עמדה.

זו הייתה השנה שבה נמדד כוחם של אנשי עסקים מובילי המשק הישראלי. למול הכוחנות והדורסנות של הממשלה, נאלצו אנשי העסקים הגדולים במשק להתאגד ולהתאחד נגד החקיקה החד־צדדית.

הם התחילו בקטן, ב־45 אנשי עסקים שהתכנסו יחד כדי לחשוב על פנייה משותפת לממשלה, מכתב נעים ותקיף בתור התחלה, והגיעו למעל מאה מבכירי החברות הגדולות שמוכנים אף לנקוט במעשים. הם קראו ליוזמה "הפורום העסקי", וזו תפסה תאוצה ככל שדהרו מהלכי החקיקה של ההפיכה המשטרית. במרץ, לאחר פיטורי שר הביטחון יואב גלנט, קולם נשמע בפעם הראשונה, אבל אז זה עוד היה לצידו של יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד. כשבר־דוד הודיע על שביתה, הם הצטרפו. הקניונים נסגרו, החשמל בחנויות כבה והמטוסים שתוכננו להמריא מנתב"ג קורקעו. שוב, מראה נדיר.

בלי הגיבוי של ההסתדרות, שהתקפלה לנוכח מהלכי הממשלה, לאנשי העסקים כבר היה קשה יותר. באותו סבב ראשון במרץ הם ספגו זעם ציבורי, וביולי, רגע לפני שאושר התיקון לחוק שמבטל את עילת הסבירות — הם כבר היו יותר זהירים ולא מיהרו לסגור חנויות. אבל שביתה או לא, מפגן כוח של אנשי עסקים שמודיעים לממשלה שלא יעמדו מנגד הוא מרשים לכל הפחות. אותו מפגן כוח המשיך כשחברות גדולות במשק בחרו לעצור את תקציבי הפרסום שלהן בערוץ 14, בשל התבטאויות פוגענויות כמו קריאה לשחרור הרוצח יגאל עמיר. אחת מהן, קבוצת שטראוס, לא נרתעה גם כשבערוץ איימו בחרם על מוצריה. אם לשפוט על פי סקרי הצריכה שנעשו מאז, הציבור תומך בעמדת שטראוס ואף מעריך אותה.

נטע־לי בינשטוק