יאיר לפיד נמצא בין הפטיש לסדן: בין ראש הממשלה בנימין נתניהו המקדם את ההפיכה המשטרית, לבין יתר סיעות האופוזיציה ומנהיגי המחאה הנושפים בעורפו. בכנסת הוא עומד בראש אופוזיציה מפולגת: בעוד הוא ויו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ שותפים לשיחות עם הליכוד בבית הנשיא, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ויו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי מתנגדים להידברות עם הקואליציה. הדבר המרכזי שמאחד כיום את האופוזיציה הוא ההתנגדות לנתניהו ולהפיכה, אבל עם רוב מוצק לקואליציה, אין באפשרות האופוזיציה לרסן אותה בחקיקה.

כמו רבים אחרים, לפיד אינו מאמין להצהרות נתניהו על כך שהוא מעוניין להגיע להסכמה רחבה בעניין ההפיכה. הוא גם מתנגד להצעת הליכוד שלפיה יהיה שוויון בין מספר נציגי הקואליציה ומספר נציגי האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים, אבל כדי למנות שופט יידרש רוב של שישה חברי וועדה. נכון לעכשיו, קשה לראות כיצד הצדדים יגיעו להסכמה בסוגיה.

ביולי, לפני חקיקת החוק לביטול עילת הסבירות, הסכים לפיד לפשרה שתכלול תיקונים בחוק ובתמורה תגן מהדחה על היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, מהדחה לצד הקפאת יתר החקיקה לשנה וחצי. לפיד רצה להציג הישג כלשהו למתנגדי ההפיכה, אבל נתניהו דחה את הצעת הפשרה וזו ירדה מהפרק. ובכל זאת, לפיד יכול לזקוף לזכותו את הבחירה בחברת מפלגתו, קארין אלהרר, לנציגת האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים. הבעיה היא ששר המשפטים יריב לוין, העומד בראש הוועדה, לא מתכוון לכנס אותה בקרוב. לפיכך, עתר לפיד לבג"ץ על מנת שיחייב את לוין לכנסה.  

במקביל, ראשי המחאה נושפים בעורפו של לפיד ומתנגדים לפשרות עם נתניהו. בסקרים שעורכות המפלגות משיגה מפלגה חדשה של ראשי המחאה 12 מנדטים, ומהווה איום על לפיד. בסקרי דעת קהל שנערכו לאחרונה גובר המחנה הממלכתי על יש עתיד. במצב כזה, לפיד צריך לשקול מחדש את דרכו אם ברצונו להיתפס כראש המחנה שמבקש להחליף את נתניהו.  

צבי זרחיה