אחרי 17 שנה של שקט יחסי, החל השנה חיזבאללה להטריד את ישראל כמעט מדי יום בתקריות גבול שמאיימות להוביל להתנגשות רחבת היקף. התקרית החמורה מכל אירעה במרץ, כשמחבל עם מטען רב־עוצמה שייצר הארגון עשה את כל הדרך מהגבול הלבנוני, הניח אותו בצומת מגידו וגרם לפציעת אזרח ישראלי באורח קשה. התעוזה שהפגין חיזבאללה לא פסקה במגידו. באפריל התיר לארגונים הפלסטיניים לירות את מטח הרקטות הכבד ביותר ששוגר מלבנון לישראל מאז מלחמת לבנון השנייה, ובהמשך הקים שתי עמדות צבאיות בשטח ישראל וירה טיל נ"ט מאזור הגבול.

נראה שהמהלכים הללו קשורים לשתי סיבות עיקריות. האחת היא הלחץ מהפטרון בטהראן, שכוחותיו סופגים מישראל מכות בסוריה ומנסה להכאיב לישראל דרך לבנון. השנייה קשורה ככל הנראה להערכת נסראללה, שמחשיב עצמו מומחה לישראל, שהמחלוקת סביב ההפיכה המשטרית מפוררת את צה"ל מבפנים. מבחינת נסראללה, העימות שמתחולל בחודשים האחרונים הוא אישוש לנאומו המפורסם מלפני למעלה משני עשורים על חולשת ישראל. איומי נסראללה מגיעים כשלבנון מפוררת מבחינה פוליטית וכלכלית, כשרק הסיכוי למציאת גז בכמויות מסחריות בלב ים מעניק לה תקווה. עם אינפלציה שנתית של 250%, מטבע שאיבד 98% מערכו, ללא נשיא ונגיד בנק מרכזי, מלחמה עם ישראל היא הדבר האחרון שכלכלת לבנון צריכה, וגם נסראללה יודע את זה.

דורון פסקין