האמירה שלפיה כשארצות הברית מתעטשת העולם כולו מקבל שפעת, זוכה בימים אלו למשנה תוקף. הכלכלה האמריקאית היתה ונותרה הגדולה, החשובה והמשפיעה בעולם, חרף ניסיונותיהן של סין, רוסיה ואיראן להקים "גוש" חוסם או מגביל. בהקשר הזה, הדולר נותר המטבע החשוב בעולם, גם עבור ישראל, כלכלה קטנה ופתוחה אשר רבע מהתוצרת שלה מיועד לייצוא וארצות הברית היא שותפת הסחר החשובה ביותר שלה.

אם לא די בכך, גם שוק ההון האמריקאי הוא החשוב בעולם עבור חברות ישראליות, כולל בתחום ההייטק, תופעה שרק התחזקה בשנים האחרונות וכוננה במשפט הבא: "ההייטק הישראלי הוא אופציה על הנאסד"ק". מי שמנצח על כל התזמורת האדירה הזו הוא נגיד הבנק הפדרלי של ארצות הברית, ג'רום פאוול, שבשנה האחרונה הגביר את מלחמת החורמה שהכריז על האינפלציה, ובימים אלו ניתן לזקוף לזכותו כמה הישגים: האינפלציה בארצות הברית צנחה מ־9% לכ־3%, תוך צמיחה כלכלית נאה ושמירה על האבטלה ברמות שפל.

נכון להיום, לא רק שהכלכלנים הפסיקו לדבר על כלכלת ארצות הברית במושגים של "נחיתה קשה" בעקבות העלאות הריבית של פאוול, אלא שהם חדלו להשתמש במונח "נחיתה" לחלוטין. זהו הישג כביר, קל וחומר אחרי שלפני שנה פאוול הסביר כי האינפלציה היא זמנית ומהווה תופעת לוואי של מגפת הקורונה, ואפשר לה לצמוח לממדים מפלצתיים. פאוול היה הנגיד הראשון בעולם המערבי שהעלה את הריבית, ואף קבע את הטון לכלל הנגידים בעולם שהצטרפו אליו. המאמץ המשותף היה קריטי למאבק מתוזמר באינפלציה, שהפכה לבעיה הכלכלית העולמית הראשונה בחשיבותה. גם הנגיד הישראלי, אמיר ירון, מושפע ועוקב בדריכות אחרי כל תנועה של מקבילו האמריקאי. מהלכיו של פאוול מקבלים משנה תוקף לנוכח אחת ההשלכות הכלכליות המרכזיות של ההפיכה המשטרית: פיחות השקל ובריחת הון לחו"ל. פערי הריביות בין ישראל לארצות הברית לטובת האחרונה מהווים תמריץ חיובי להמשך בריחת ההון, והמשך העלאות ריבית בארצות הברית יחייבו את הנגיד הישראלי לתגובה ציונית הולמת.  

אדריאן פילוט