במסיבת העיתונאים שבה הציג שר האוצר בצלאל סמוטריץ' את התקציב המיועד ל־2025, הוא אמר כי ההתנהלות שלו מאז פרוץ המלחמה מאופיינת ב"אחריות לאומית", בזמן שאנשי המקצוע לא מבינים מהי. זוהי רק דוגמה אחת לניתוק של סמוטריץ' מהמציאות. אחריותו הלאומית של שר אוצר בזמן מלחמה היא איננה לפזר כספים, לזה יש הרבה שרים אחרים, אלא להחזיק, כמו תמיד, באחריות הפחות פופולארית של שמירה על שימוש יעיל וקפדני במשאבים המוגבלים, תוך העברת מסרים של ניהול יציב. את כל זה סמוטריץ' לא הצליח לעשות בכך שהוא התנגד לקיצוץ כספים נוגדי צמיחה, סירב לטיפול עומק בבעיית המאקרו של תעסוקת והשכלת חרדים, והתחמק במשך חודשים רבים מקידום תקציב 2025.

בהיעדר הבנה בכלכלה, כלי הנשק העיקרי שנשאר לסמוטריץ' הוא השפה: היכולת להשתמש במונח מוכר ולטעון אותו במשמעות הפוכה, ו"אחריות לאומית" זו לא הדוגמה היחידה. סמוטריץ' ייחס לעצמו מספר פעמים "אומץ" בכך שהוא "לא נכנס לשדה המוקשים של שינוי סדרי עדיפויות", אף שמדובר למעשה בפחדנות. הוא השתמש בשפה כלכלית להקמת הוועדה לתקציב הביטחון שמעניינת אותו בעיקר כדי להשפיע על תפיסת הביטחון של ישראל (כפי שניכר ממספרם הנמוך של הכלכלנים החברים בוועדה), והוא ניצל את הקבינט החברתי־כלכלי כדי לקבל החלטה אנטי־כלכלית האוסרת על פלסטינים לשוב ולעבוד בישראל, בניגוד לעמדת מערכת הביטחון.

סמוטריץ' גם אוהב לייחס לעצמו "שמרנות פיסקלית" והוא מנופף שוב ושוב בתקציב 2023–2024 המקורי, ששיעור הגירעון החזוי בו היה פחות מאחוז. אלא שהצעדים בתקציב 2024 המעודכן כללו את המינימום הנדרש, וההתנהלות סביבם ביטאה את חולשתו של סמוטריץ' כשר אוצר. כך העלאת המע"מ נדחתה ל־2025 בניגוד להמלצת דרגי המקצוע והנגיד, חלק מהצעדים הפיסקליים לא אושרו בוועדת הכספים, ובן גביר הצליח לכפות קיצוץ רוחבי על הממשלה כולה.

גם השימוש שהוא עושה במונח "אחדות" מאז פרוץ המלחמה מתעתע: את קריאותיו של הנשיא הרצוג ל"ממשלת אחדות" שתוביל לעסקת חטופים הוא הגדיר "אימוץ הנרטיב של חמאס וסינוואר", אך את הרצון למנות את גדעון סער לשר הביטחון הוא תיאר כמהלך שמקדם "אחדות בשדה הקרב", וצייץ: "ביחד בכאב, ביחד בגבורה, ביחד בהקרבה. ביחד, בעזרת השם, גם בהנהגה". במילון של סמוטריץ', משמעות המונח "אחדות" אינה הסכמה לאומית רחבה בין קבוצות חלוקות בעם, אלא חיזוק הקבוצה הפוליטית שלו שמתנגדת לעסקת החטופים, רוצה ליישב את עזה ביהודים ופועלת לרמוס את מערכת המשפט.

למעשה, שר האוצר שהכי מזכיר את בצלאל סמוטריץ' הוא יאיר לפיד: שניהם מרבים בדברים, נוטים לדיונים פילוסופיים, ביקורתיים מאוד כלפי הדרגים המקצועיים באוצר, ומאמינים בכל ליבם שיש להם תפיסת עולם עמוקה יותר מזו של הכלכלנים. הדמיון הוא לא רק אישיותי, אלא גם מקצועי. ב־2013 היה גירעון של 40 מיליארד שקל שהצריך — כך סברו כלכלנים — קיצוצים והעלאות מסים. חודשים ספורים אחרי כניסתו לתפקיד, לפיד העלה מע"מ מ־17% ל־18%. סמוטריץ', בזמן מלחמה, לא היה מסוגל להחיל את הצעד הזה, והשתעשע כל העת ברעיון לסגת ממנו. לפיד לעומתו העלה את מס החברות, מס הסיגריות, קיצץ קצבאות ילדים, והעלה את מס הרכישה על דירה שנייה. לא כל צעד שלפיד נקט הוא נכון, אך בניגוד לסמוטריץ' לפיד הצליח ברגע האמת לנהוג באחריות.

לקראת תקציב 2025, סמוטריץ' כבר הצהיר שהוא רוצה להימנע ממלחמות. מבעד לרטוריקה שלו, הדבר אומר שהוא יהיה גמיש בפני הדרישות הפוליטיות של שותפיו הקואלציוניים. יש לקוות שסמוטריץ' יצליח לכל הפחות להעביר את התקציב עם מינימום הגזירות הנדרש. אחרת,האפיזודה שלו במשרד האוצר עשויה להסתיים במשבר גדול בהרבה.

שלמה טייטלבאום

‍