שנה לאחר תחילת המלחמה נראה שהייאוש המחלחל אצל המתווכות הראשיות במגעים לעסקה להשבת החטופים ולסיום המלחמה — קטאר ומצרים — הולך וגובר בעיקר בשל יכולת ההשפעה הדועכת שלהן על מנהיג חמאס, יחיא סינוואר, שמקבל את כל ההחלטות. עם זאת, ועל אף שיכולתן של קטאר ושל מצרים להביא את חמאס לשולחן נתונה במבחן, די ברור שאם יש מי שעדיין יכולות להביא לתזוזה כלשהי בעמדת ארגון הטרור לקראת עסקה, אלה שתי המדינות הללו.

קטאר, הפטרונית של חמאס בשנים שקדמו לפני המלחמה, נחשבת לבת ברית קרובה של וושינגטון אך בישראל היא מעוררת חשדנות רבה. מצד אחד, הקטארים יצאו מגדרם כדי להראות את הפן האנושי שלהם אחרי טבח 7 באוקטובר ואף נפגשו עם נציגים ממשפחות החטופים. מנגד, הגינוי הרפה של מעשי חמאס במהלך הטבח, והגינויים הכמעט יומיומיים של ישראל לאורך כל שנת המלחמה והמשך אירוחם של בכירי חמאס בדוחא ללא תוצאות של ממש במו"מ, מעוררים לא מעט חוסר אמון בכנות כוונותיו של ראש הממשלה הקטארי, שיח' מוחמד אל ת'אני.

האינטרס המצרי להביא לעסקה ולסיום המלחמה דחוף הרבה יותר מאשר של קטאר. מאז החלה המלחמה, הרחוב המצרי מגלה סימני תסיסה ברורים שהשלטונות הצליחו עד כה להכיל באמצעות מעצרים נרחבים והגברת הדיכוי. מד הלחץ במצרים עולה גם כתוצאה מהפגיעה הכלכלית הישירה בה כתוצאה מהמלחמה. הכנסות מצרים ממעבר ספינות בתעלת סואץ — אחד ממקורות המט"ח החשובים שלה — צנחו בשנה האחרונה ביותר מ־50% בגלל המתקפות של החות'ים בים סוף. בנוסף לכך, גם התיירות הנכנסת למצרים כמעט שנעלמה השנה.

בתחילת המלחמה מצרים חששה מאוד שכמויות גדולות של פליטים מהרצועה יעברו את הגבול לסיני וייאלצו אותה להתמודד עם משבר הומניטרי עצום. החשש לא התממש, אך בקהיר חוששים כי המשך המלחמה והכרזות ראש הממשלה נתניהו שישראל תמשיך להחזיק בציר פילדלפי יגבו ממנה מחיר כבד עוד יותר, שהיא תתקשה לשלם. בשנים עברו היו למצרים מנופי לחץ על חמאס־עזה, במיוחד באמצעות השליטה במעבר רפיח שדרכו יצאו ונכנסו לרצועה אנשי חמאס וסחורות. כיום מצרים כבר אינה מחזיקה בקלף הזה וגם יכולתה של קהיר להגמיש את עמדותיו של סינוואר נשחקה. מצרים, יותר מקטאר, מוצאת את עצמה במצוקה הולכת וגוברת, שכן המלחמה המתמשכת מתנהלת ממש על גבולה, והשפעותיה יכולות לפלוש לשטחה בכל רגע.

דורון פסקין

‍