נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, נשאר המבוגר האחראי האחרון בקרב קברניטי המשק. קל להבחין בזה כאשר מי שעומד לצידו הוא שר האוצר בצלאל סמוטריץ' או ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנראה שאיבד כל עניין בנושאי כלכלה. ירון הוא בין הקולות השפויים הבודדים שעוד נשארו בסביבה, ואפשר לרשום לזכותו תרומה משמעותית להצלת ישראל מהתמוטטות למשבר פיננסי ופיסקלי, שסכנתו עוד לא חלפה. מי היה מאמין שהאקדמאי השקט מוורטון יהפוך להיות הדמות הכלכלית החשובה ביותר במשק, בשנה הקשה אי פעם שידעה כלכלת ישראל.

נדמה כי השנים האחרונות, בעיקר שנות מגפת הקורונה הכינו אותו לתפקיד הזה. מהרגע הראשון ירון ידע להבדיל בין עיקר לטפל, בין מדיניות מתאימה לעת חירום וצעדים קוהרנטיים לבין פופוליזם זול. כבר בימים הטרופים של אחרי 7 באוקטובר הבין את הצורך בייצוב המשק ולכן יצא עם תוכנית של רכישות מט"ח ואג"ח, כדי לספק את כל הנזילות הנדרשת. הוא גם נמנע מלהקשיב להמלצות שהיו גורמות נזק עצום, כמו סגירת הבורסה, איסור תנועות הון חופשיות או הורדת ריבית אגרסיבית. ירון גם רתם את השחקנים הפיננסיים כדי למנוע קריסה של המערכת. שנה מאז האסון, אותה מערכת עדיין עומדת על הרגלים.

אך ההשפעה של ירון חרגה הרבה מעבר לתחום המדיניות המוניטרית. לפי חוק, נגיד בנק ישראל הוא גם היועץ הכלכלי לממשלה. בכובעו זה התעקש ירון למנוע הפקרות תקציבית מיותרת של ממשלת ישראל, שעד לרגע האחרון לפני אישור תקציב 2024 סירבה לבצע את הקיצוצים ואת התעדופים שהיו עלולים להפיל את הכלכלה. הוא הרים את הדגלים האדומים בכל הצמתים. מי שנחשף למאחורי הקלעים של דיוני תקציב 2023 ו־2024 יודע שירון שיחק בהם תפקיד מרכזי. אילולא מעורבותו, ומעורבתו של בני גנץ שכפה על נתניהו את הארכת הקדנציה לירון, מצבנו היה הרבה יותר גרוע.

תפקידו של ירון הוא כמעט בלתי אפשרי. מצד אחד הוא הסנגור הגדול והשגריר האולטימטיבי של כלכלת ישראל, הוא זה שמסתכל למשקיעים ולחברות הדירוג בעיניים. מצד שני, הוא גם מבקר בלתי מתפשר של הכלכלה הישראלית, שלא ניסה לרכך או להתעלם מנקודות התורפה שלה. בניגוד לסמוטריץ' ונתניהו - ירון לא ניסה לטמון את ראשו בחול. הפעילות הזאת מסבירה את העובדה שעוד יש לממשלת ישראל דירוג השקעה. או במילים אחרות ‑ ירון הציל את סמוטריץ' ואת נתניהו מהמדיניות הכושלת שלהם.

ירון ידע למלא את הוואקום. הוא תפס פיקוד בזמן ששר האוצר הפך למצורע בבירות העולם, והתברר כי לא רק שהוא נטול כל ידע או הבנה כלכלית, אלא שהוא אוחז באידיאולוגיה מסוכנת ("בחוקותיי תלכו") אנטי־כלכליות. וזאת בשעה שראש הממשלה נתניהו, שנהג להתבשם בתואר "מר כלכלה", נעלם לגמרי מהזירה והזניח את העקרונות שזיכו אותו בתואר המחמיא לטובת אינטרסים פוליטיים־אישיים צרים.

האם ירון צעק מספיק? ימים יגידו. בשנה האחרונה נאלץ הנגיד לכייל ולווסת את עוצמת הביקורת שלו. ביקורת חלשה מדי היתה עלולה להציג אותו כטרף קל, חזקה מדי היתה עלולה להכניס אותו למסלול התנגשות ישיר מול פוליטיקאים, שמזמן איבדו את הבושה. השנה הצליח לשחק היטב במשחק – לפעמים הגיב, לפעמים נשך את לשונו. הימשכות המלחמה מנבאת כי גם בשנה הקרובה ממתינים אתגרים קשים, וירון יהיה חייב להמשיך לתמרן כדי להוביל אל חוף מבטחים את כלכלת ישראל, שנמצאת בסערה המושלמת – תוך התקפות מבית ומבחוץ.  

אדריאן פילוט

‍