מדינת ישראל ידעה שרי חינוך מוכשרים יותר ופחות, והיו גם כאלה שהתפקיד לא עניין אותם. אבל מעולם לא היה שר שנלחם במערכת שהוא אחראי לה, במקום לגבות אותה, וגרם כל כך הרבה נזק.

אם יש משהו שמאפיין את הכהונה של שר החינוך יואב קיש זה שהוא תמיד יעדיף עימות בריוני על פתרון בהסכמה, וכמעט תמיד הוא יפסיד. העובדה שלראשונה מזה 26 שנים פרצה שביתת מורים בראשית שנת הלימודים היא רק אחת משרשרת כישלונותיו המפוארים. במקרה של שביתת המורים, קיש הפסיד ברגע שהיא פרצה, כי תפקידו כשר חינוך היה למנוע אותה. הוא היה צריך לאתר את מוקש החוזים אישיים מראש ולמצוא דרך לפרק אותו. הבעיה היא שקיש, כמו סמוטריץ', בעד הפרטה במערכת החינוך.

המדיניות הזו של עימותים כוחניים כברירת מחדל כל כך מוזרה ולא הגיונית שקשה לחשוב על הסבר לה חוץ מאשר ההנחה שהכותרות שהעימותים האלה מייצרים טובות לקיש בבייס של הליכוד, ובייחוד בקרב המתפקדים, בדרך לפנטזיה על תפקיד שר בכיר יותר.

דוגמה קלאסית נוספת לגישה הזו היא שקיש יכול היה להקפיא את רפורמת הבגרויות של שאשא ביטון, שהמירה בחינות במדעי הרוח בעבודות, ואחר כך להודיע שהוא מכניס בה שינויים. זו הדרך האלגנטית. הוא העדיף להודיע שהוא מבטל את הרפורמה ואז הודיע על רפורמה שלו שהיא גרסה מתונה של הקודמת. עניין של סגנון — הוא לא יהווה דוגמה לתלמידים לדרכי נועם, אבל בהחלט מנסה להנחיל את ערכי החרבו דרבו.

את רוב הקדנציה העביר קיש בניסיונות אלימים וכושלים להשתלט על מוסדות תרבות. בשיא ההפיכה המשטרית הוא ניסה להשתלט על דירקטוריון הספרייה הלאומית בניגוד לחוק המיוחד של מוסד זה ונהדף על ידי התורמים שאיימו לנטוש. זה היה מהלך מאוד מוזר שלא ניתן היה להבין אלא ברצון לנקום ברקטור הספרייה ופרקליט המדינה לשעבר שי ניצן על חלקו בהעמדת ראש הממשלה בנימין נתניהו לדין. הוא גם לא היסס לנסות להדיח את יו"ר יד ושם דני דיין, איש ימין מובהק, וזה הוסבר ע"י מקורבי דיין בכך שהוא סירב לבטל הופעה של הזמרת תומכת המחאה קרן פלס במוסד. אבל דומה שרגע השיא בכישלונותיו של קיש היה הניסיון לבטל את חלוקת פרס ישראל השנה כדי לסכל את בחירתו של יזם ההייטק ואיש המחאה איל וולדמן.

עיקר מאמציו הוקדשו השנה לניסיונות השתלטות על המועצה להשכלה גבוהה באמצעות מינוי פרופ' דודי שוורץ מהקריה האדמית אונו לסגן יו"ר המועצה, שהוא היו"ר בפועל. קיש לא הצליח להשיג רוב לבחירת שוורץ, וכשהוא ניסה למנות כמה אנשי ימין למליאת המועצה כדי לשנות את מאזן הכוחות — הם הסירו את מועמדותם ברגע האחרון. המועמדת שלו ושל שוורץ למנכ"לית המל"ג, ד"ר דניאלה חיון־יחזקאלי, נפסלה בוועדה לאישור מינויים.

מול הגישה הכוחנית הזו כלפי החינוך התרבות וההשכלה הגבוהה הכלליים, קיש הסכים לוותר למעשה על האחריות לחינוך החרדי והכניס למשרדו את השר לענייני חינוך חרדי חיים ביטון מש"ס. בעוד החינוך הכללי לא זכה כמעט לתוספות תקציב, לחינוך החרדי אושרו מיליארדים בלי שקיש ימחה על כך. כשהתחילו להתעורר הקשיים המשפטיים בגלל העתירות שהוגשו לבג"ץ כנגד התוספות ובדרישה לעשיית סדר בחינוך החרדי, קיש עשה כל שביכולתו כדי לחדש את הזרמת הכסף בצורה שתאפשר לחרדים להמשיך שלא ללמד לימודי ליבה מלאים, ולא להכפיף את עצמם לפיקוח משמעותי.

שחר אילן

‍

הפיאסקו של רן ארז

רן ארז, יו"ר ארגון המורים, רשם בתחילת שנת הלימודים את אחד האירועים המוזרים בתולדות השביתות בישראל. אחרי שמונה ימי שביתה נערך יום דיונים אינטנסיבי בין ארגון המורים למשרד האוצר, שהסתיים בפיצוץ. בתגובה, במקום להודיע כמקובל שהשביתה תימשך, הוא הודיע שחוזרים ללימודים, וממשיכים רק בעיצומים. הפיאסקו הזה נבע מחוסר הבנה של היריב, של מגבלות הכוח ושל איך עובדות רשתות חברתיות.

ארז לא הביא בחשבון ששר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמונע מערכים ליברטיאניים קיצוניים, רוצה להפוך את המורים למקרה לדוגמה של כישלון של השבתה ולכן לא יגלה נכונות להתפשר. הוא לא חזה את הנזק שיגרמו מורים שיכרסמו בתמיכה בשביתה ברשתות ויסיתו להפרת שביתה, והוא לא דאג מראש לתמיכה של השטח ולשכנע את המורים שהמאבק שלו מוצדק. הוא לא הבין שבשעת מלחמה שבה הציבור ספג כל כך הרבה מכות, תשומת הלב שיקבלו תלמידי התיכון שהופקרו תהיה מוגבלת. התוצאה: תוספות השכר שהשיג היו נמוכות מאלה שהוצעו לו בשנה שעברה.

ארז (79) מכהן בראש ארגון המורים העל־יסודיים 27 שנים. הוא הוביל את הארגון לשביתה הארוכה בתולדות מערכת החינוך של 64 ימים ב־2007 ללא הישגים יוצאי דופן, ומאז כמעט כל שנה היתה רצופה בעיצומים. מאז משבר הקורונה הפכה מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד למנהיגת המורים המובילה בדעת הקהל, כשהצליחה למתג את עצמה כמנהיגה קשוחה שדואגת למעמד המורה. אם ארז קיווה לחזור וליטול את ההובלה באמצעות השביתה הזאת, בפועל הוא רק הגדיל את הפער.

שחר אילן