מתקפת 7 באוקטובר תפסה את הרשות הפלסטינית והעומד בראשה מחמוד עבאס (אבו־מאזן) כשהיא בעיצומו של תהליך שקיעה עמוק. הרשות חלשה מבחינה ביטחונית, שלטונית ופיננסית, והיא מושחתת, לא פופולרית ולא רלוונטית מתמיד ברחוב הפלסטיני ובזירה הבינלאומית. עוד לפני המתקפה הברברית של חמאס, אחת הבעיות הקשות של הרשות ושל אבו־מאזן שיחגוג את יום הולדתו ה־89 בנובמבר, היתה התחושה בציבור הפלסטיני כי הרשות היא גוף מיושן ומנותק שאינו מייצג אותו ואינו יכול לפעול מול האתגרים העומדים בפניו. חלק ניכר מהפלסטינים בגדה המערבית נולדו לאחר הסכמי אוסלו שהביאו להקמת הרשות ברמאללה, ומבחינתם היא אינה מסוגלת לקדם את שאיפותיהם הלאומיות, הכלכליות והביטחוניות. גם חוסר היכולת של הרשות לבנות מנגנון מוסכם למינוי יורשו של אבו־מאזן בבוא העת, יצר כלפיה ניכור בקרב הציבור הפלסטיני, מה שהוביל לנהייה אחר דמויות שלא מזוהות עם הרשות, למשל מרוואן ברגותי הכלוא בישראל ובכיר חמאס איסמאעיל הנייה שבינתיים חוסל.

אלא שבאופן אירוני, מסתבר שחולשת הרשות היא דווקא נקודת החוזקה שלה בזירה האזורית והבינלאומית. כשבאזור מנסים למצוא את השחקן שייקח על עצמו את המשימה שאף אחד לא באמת רוצה — השליטה ברצועת עזה לאחר המלחמה — אבו־מאזן וחבר מרעיו הפכו לברירת המחדל. כדי להכשיר את הקרקע לקבלת תפקיד עתידי ברצועה, אף זומן בחודשים האחרונים הקשיש הנרגן שאפילו לא טרח לגנות את מעשי הרצח הנתעבים של חמאס, לשיחות במדינות שבהן הוחרם בעבר כמו טורקיה, סעודיה וקטאר.

במסגרת הניסיונות להכשיר את חזרתה של הרשות לעזה אחרי שאנשיה ברצועה הושלכו למותם מבניינים במסגרת ההפיכה שחולל חמאס ב־2007, החל אבו־מאזן לגשש את דרכו ליריביו הגדולים ביותר: חמאס עצמו, ומוחמד דחלאן, בכיר הפתח לשעבר שהפך לשנוא נפשו של הנשיא הפלסטיני. דחלאן, שמאז הקרע עם אבו־מאזן הפך ליועץ בכיר של שליטי האמירויות, מוזכר מאז 7 באוקטובר כמי שצפוי למלא ברצועה תפקיד חשוב לאחר סיום המלחמה, בין אם באופן גלוי או מאחורי הקלעים. לדחלאן קשרים טובים עם ראשי חמאס והצמרת המצרית, והוא מגובה במיליארדי דולרים שראשי האמירויות מוכנים להזרים לרצועה כשהאש תיפסק. אבו־מאזן מודע לכך, ובתנאים מסוימים יהיה מוכן לשכוח את משקעי העבר עם דחלאן כדי לקנות לרשות דריסת רגל בה.

למרות שאבו־מאזן לא עוצר את ההסתה הפלסטינית נגד ישראל ופועל במוסדות הבינלאומיים כדי להוקיע את ישראל, בתחום אחד הוא עדיין מקפיד לא לפגוע — התיאום הביטחוני עם ישראל. בשבועות האחרונים, לאור התגברות הפעילות במוקדי הטרור בצפון הגדה נשלחו כוחות הביטחון של הרשות לנטרל מטענים ולפעול נגד התחזקות תשתיות חמאס והג'יהאד האסלאמי באזור. על הפעילות הזו סופגת הרשות ביקורת נוקבת מצד הרחוב הפלסטיני, למרות שברור כי הסיבה לה היא החשש הגובר של אבו־מאזן מאובדן שליטה מוחלט בג'נין ובטולכרם שיכול להתפשט לשאר שטחי הרשות, ולא מתוך דאגה לאינטרס הישראלי. אנשיו של אבו־מאזן מודעים היטב למאמצים שעושים חמאס חו"ל ואיראן להחדיר לגדה כסף ואמצעי לחימה מתקדמים ומעריכים כי הם עושים זאת לא רק כדי לפגוע בישראל אלא גם כדי לנסות ולשחזר את תסריט ההפיכה של חמאס בעזה.

כדי להוכיח שהרשות המסואבת תוכל לשמש הכתובת העתידית לפתרון בעזה, התחייב אבו־מאזן בפני הקהילה הבינלאומית שיבצע רפורמות מרחיקות לכת במנגנוני הרשות, ואף מינה "ממשלת מומחים". אותה ממשלה טרם הביאה לשינוי במציאות וקשה לדעת אם אבו־מאזן אכן מתכוון לממש את הבטחותיו, אבל לפחות האיחוד האירופי השתכנע בכנותן. לאחרונה, אחרי כמה שנות הפסקה, חידשה בריסל את זרם כספי הסיוע המאפשרים לרשות לשמור את הראש מעל פני המים ולשלם משכורות לעשרות אלפי מועסקיה. האם כספים אלה יצליחו להוות משקל נגד למכות הכלכליות שספגה הרשות מישראל בשנה החולפת (קיזוז כספי המסים וסירובה לאפשר לפועלים פלסטינים לעבוד בתחומי הקו הירוק), ושנתפסים כגורם שמעלה את הסיכון להתפרצות אלימה בכל רגע? ימים יגידו.

דורון פסקין

‍