במקורות היהודיים אפשר למצוא הקבלה בין ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן לבין משה רבנו. על שניהם נאמר שכל מי שרודף אחר שררה, שררה בורחת ממנו, וכל מי שבורח משררה, שררה רודפת אחריו. לפי עקרון הסניוריטי, פוגלמן, שהיה המשנה של הנשיאה חיות, אמור היה לרשת אותה לאחר פרישתה באוקטובר 2023. הוא ויתר כיוון שנותרה לו שנת נשיאות אחת בלבד. אלא שסרבנות שר המשפטים להביא לוועדה לבחירת שופטים את מועמדותו של יצחק עמית, הותירה את פוגלמן כממלא מקום נשיא העליון. וכך, מצא עצמו נושא במלוא האחריות ומשא הכובד של התפקיד, אבל עם תואר ומעמד נכים ופחותים של "ממלא מקום" בלבד.

ובכל זאת, יש משהו באישיותו של פוגלמן שהופכים אותו לנשיא אידיאלי, גם אם הוא רק ממלא מקום. הוא חכם, מנוסה, רגוע, נוח לבריות, אי אפשר לשנוא אותו, הוא יודע איפה צריך להתעקש ואיפה להתפשר. כשופט הוא נמנה עם הצד הליברלי, שבישראל פירושו גם בצד של זכויות האדם.

פוגלמן נכנס לתפקיד שבוע לאחר טבח 7 באוקטובר והוא צפוי לסיים אותו ב־6 באוקטובר. לכן, כמו קודמתו חיות, קשה להניח שצאתו לגמלאות תיחגג בצורה כלשהיא. את השנה הקשה של כהונתו הוא נאלץ להעביר עם שר משפטים לעומתי כיריב לוין. הממשק העיקרי ביניהם היה בוועדה לבחירת שופטים, שם הגיעו להסכמות על מינויי למעלה ממאה שופטים, אבל גם נותרו חלוקים על המינויים לעליון ועל רעיונות הפשרה של לוין כמו למנות את יוסף אלרון לשנה. פוגלמן סירב באדיבותו לכל הקומבינות הפוליטיות שלוין ניסה לגרור אותו אליהן.

הוא ידע להיות תקיף מבלי להחצין את עמדתו באופן שיסלים וידרדר את העימות לקרב נאצות פומבי. במובן זה, פוגלמן זכאי לקרדיט לפיו מזגו הרגוע מנע נזקים גדולים יותר לבית המשפט העליון. מצד שני, הוא גם נמנע מנאומים הצהרתיים נוקבים וחוצבי להבות אל מול תוכניות השר וקבלן הביצוע שלו יו"ר ועדת חוקה, שמחה רוטמן, ומול ההפיכה המשטרית המתעוררת לנגד עינינו. ולכן, יותיר פוגלמן למשפט ההיסטוריה הן את דרכו שלו והן את התנהלות שופטי העליון בתקופה הנוראה הנוכחית. כמו כולם, גם אותם תשאל ההיסטוריה - אולי יכולתם לעשות יותר?

משה גורלי

‍