יחיא סינוואר שהגה ותכנן את מתקפת הטרור הרצחנית ביישובי העוטף בשמחת תורה והביא לפרוץ המלחמה ברצועת עזה, חרץ באותה שבת ארורה את גורלו. סינוואר יודע שהוא חי על זמן שאול לאחר שהפך היעד מספר 1 לחיסול עבור המודיעין הישראלי וגם האמריקאי. אם קיים סיכוי כלשהו שהמלחמה תסתיים בהחלטה ישראלית, זה יהיה רק לאחר חיסולו של סינוואר. בינתיים, אנשי השב"כ ואמ"ן מחכים שהוא יעשה את הטעויות שעשו שותפיו לתכנון הטבח האכזרי — "רמטכ"ל" חמאס מוחמד דף ובכיר הזרוע הצבאית מרוואן עיסא שאותם צה"ל הצליח לחסל. עד שהוא יעשה את הטעות, סינוואר לא מפגין גמישות במו"מ לעסקה שתביא לשחרור חטופים. התנאים אותם הציב בתחילת המלחמה — נסיגה מלאה של צה"ל מהרצועה ושחרור אסירים כבדים עם דם על הידיים — לא השתנו בחלוף הזמן.

זו היתה השנה שבה סינוואר הצליח לשטות בכולם, וביצע את המתקפה החמורה ביותר שישראל ספגה מימיה — שהסתיימה עם יותר מ־1,200 נרצחים, עשרות יישובים הרוסים ו־250 חטופים ישראלים בעזה. הוא חשף את ישראל בחולשתה, הוא גרם לכך שלראשונה איראן תקפה את ישראל באופן ישיר וגלוי משטחה, הוא הוביל לפינוי הצפון ולעובדה שיישוביו מטווחים כבר שנה, הוא ריסק את הפוליטיקה הפנים־ישראלית, והוא עדיין מחזיק את החטופים כקלפי מיקוח.

בין כל הכשלים שהובילו לתוצאות העגומות של 7 באוקטובר מהדהדת התהייה בציבור הישראלי כיצד הצליח סינוואר להוליך את המודיעין הישראלי שולל. על פניו, דומה שלא היה בזירה הפלסטינית מישהו שהמודיעין הישראלי צבר עליו כל כך הרבה מידע כולל בכ־20 השנים שהיה בכלא הישראלי. אבל מסתבר שיותר משישראל למדה עליו הוא למד עליה, והבחין בכל חולשותיה.

סינוואר לא נראה בציבור מאז החלה המלחמה וגם לא השמיע את קולו, אך זה לא הפריע לו רק להדק את שליטתו בחמאס. לאחר חיסולו של יו"ר הלשכה המדינית, איסמאעיל הנייה, בטהראן במהלך הקיץ, מונה סינוואר כמחליפו. עצם בחירתו היוותה אינדיקציה למידת שליטתו בארגון ולמחויבותו להמשיך ללכת בקו הקיצוני והבלתי מתפשר בכל האמור לעסקה אפשרית עם ישראל.

סינוואר יכול לזקוף לעצמו ברשימת ההישגים את מבצע ההונאה שניהל בשנים האחרונות כששידר שהאינטרס של חמאס הוא כסף וביצור שלטונו ברצועה והצליח להרדים לגמרי את ישראל. בפועל, בעוד סינוואר דאג להעביר מסרים של פרגמטיזם, היו אנשיו עסוקים בחפירות ובבניית המנהרות, בייצור אמל"ח ובגיבוש פרטי המתקפה.

עם זאת, סינוואר רשם גם כישלונות לא מבוטלים. ראשית, התוכנית שלו להצית עוד חזיתות משמעותיות כנגד ישראל כך שלא תוכל לרכז מאמץ צבאי ברצועת עזה, לא התממשה. למעט חיזבאללה שפועל באופן יומיומי מול ישראל, שאר הגורמים האזוריים לא נרתמו למאמץ של חמאס. ערביי ישראל לא נענו לקריאות הארגון לצאת לרחובות, וגם איראן למרות הירי שביצעה לפני פסח לשטח ישראל טורחת להבהיר כי היא אינה מעוניינת במלחמה אזורית. פעילות החות'ים אינה כזו שמצריכה את ישראל להסיט משאבים צבאיים מרצועת עזה לעבר איום זה.

מעבר לכך, סינוואר ייזכר כמי שגרם להחרבת הרצועה ומי שהביא על הפלסטינים את האסון הגדול ביותר שידעו מבחינתם מאז מה שהם מכנים "הנכבה" של הקמת מדינת ישראל. את הקטסטרופה הזו הנחית סינוואר על תושבי עזה מתוך אידיאולוגיה ג'יהאדיסטית צמאת דם. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, גם את התמורה היחידה מבחינתם שיכולה להצדיק הרס שכזה — שחרור אסירים בכירים — הוא לא הצליח להביא. מעל 41 אלף הרוגים, כ־150 אלף פצועים ועוד רבבות של עקורים. כל אלה מנת חלקה של עזה. עשרות אלפי בתים שנהרסו, תשתיות שהושמדו וכלכלה שחדלה להתקיים — את כל אלה הביאה המלחמה של סינוואר על העזתים.

לפי הערכות זהירות, יעברו כ־15 שנים עד שעזה תשוקם, והעלות שתידרש לכך נאמדת בעשרות מיליארדי דולרים. אם יש איזשהו סיכוי שזה יקרה, סינוואר צריך לצאת לשם כך מהתמונה.

דורון פסקין

‍