ב־10 באוקטובר, שלוש יממות בלבד לאחר היום הנורא ביותר בתולדות מדינת ישראל, נדבקו מאות אלפי ישראלים לאמצעי התקשורת שלהם וקיבלו מנה מרוכזת של מנהיגות אמיתית המשלבת נחמה, רגישות ונחישות. אנשים שאיבדו הכל, אלמנות ויתומים, משפחות שעוד לא ידעו שבשנה הקרובה יכונו "משפחות החטופים", חיילי סדיר ומילואימניקים ששוגרו בהמוניהם לדרום ולצפון, אזרחים מבוהלים בבתיהם — כל אלה צפו והאזינו לנאום היסטורי של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן.

"יש רגעים בחיינו, כשהרוע הטהור והגולמי מוטל, משוחרר מכל רסן, אל העולם. העם בישראל עבר רגע כזה בסוף השבוע האחרון מידיו נוטפות הדם של ארגון הטרור חמאס — ארגון שמטרת קיומו המוצהרת היא להרוג יהודים. זה היה מעשה של רשע מוחלט", כך פתח ביידן את נאומו. הוא המשיך בתיאור הזוועות שעולל ארגון הטרור הרצחני ולאחר מכן הכריז כי "ברגע זה עלינו להיות ברורים כשמש: אנחנו עומדים לצד ישראל, ואנחנו נוודא שלישראל יש את שדרוש לה כדי לדאוג לאזרחיה, כדי להגן על עצמה, וכדי להגיב למתקפה הזאת. כמו כל אומה בעולם, לישראל יש הזכות להגיב — אכן יש לה חובה להגיב — להתקפות המרושעות הללו".

מיד לאחר הנחמה והבעת האמפתיה הגיעו הצהרות אופרטיביות: ארצות הברית תעביר מיד את נושאת המטוסים "פורד" למזרח התיכון ותספק לישראל תחמושת וכלי יירוט ככל שהיא תזדקק להם. את הנאום חתם הנשיא במילים שמאז הפכו איקוניות: "אחזור ואומר — לכל מדינה, לכל ארגון, לכל אלה שחושבים לנצל את המצב, יש לי מילה אחת לומר: Don't. הלבבות שלנו אולי שבורים, אבל ההחלטיות שלנו ברורה".

המחויבות העצומה של ביידן לאזרחי ישראל לא הסתיימה באותו יום ולא הסתכמה רק ברטוריקה. הממשל האמריקאי אישר להעביר לישראל חבילת סיוע בגודל חסר תקדים של 17 מיליארד דולר, ו"רכבת אווירית" של מעל 500 מטוסים ו־100 אוניות סיפקה לישראל את החמצן שהייתה זקוקה לו כדי להמשיך במלחמה הצודקת מול חמאס. נושאות מטוסים שהועברו לים התיכון נועדו למנוע – ואולי מנעו בפועל – מאיראן וחיזבאללה לפתוח במתקפה עוצמתית נוספת על ישראל ברגעיה הקשים, ואמצעי לחימה אמריקאיים (ושל בעלות בריתה באזור) יירטו עשרות טילים וכטב"מים שנורו על ישראל מתימן, איראן ועיראק. בזמן שבישראל התמהמהו עם תוכנית "ליום שאחרי", הנשיא ביידן ושליחיו ניסו לקדם עסקה היסטורית שמטרתה היתה להוביל לשלום עם סעודיה וליצירת ברית הגנה אזורית – אך ממשלת ישראל מסמסה את הרעיון.

במשך לא מעט רגעים בשנה האחרונה נראה היה שג'ו ביידן רוצה בטובת ישראל ואזרחיה יותר מאשר מנהיגיה. ביידן שמר על קשר רציף עם משפחות החטופים, נפגש איתן ישירות ושוחח איתן בטלפון. "ישבנו פעמיים עם ביידן. מהממשלה הישראלית אף אחד לא דיבר איתנו", אמרה בראיון יעל אלכסנדר שבנה עידן חטוף בעזה וחשפה מציאות בלתי נתפסת שבה האדם החשוב והעסוק ביותר בעולם מוצא זמן לתת יחס אישי לקורבנות אסון שהתחולל במדינה אחרת, בזמן שחברי הקבינט הישראלי מתעלמים מהם בהתרסה. בזמן שנתניהו ניסה שוב ושוב לטרפד את עסקאות החטופים בשלל תירוצים והחליט להקריב את החטופים על מזבח האינטרסים הפוליטיים והאישיים שלו – ביידן לא ויתר והמשיך לקדם שוב ושוב מתווים חדשים לשחרורם. כל זאת, תוך כדי שהוא משלם מחיר פוליטי על תמיכתו בישראל בניגוד לעמדת הבייס הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית שלא היסס לתקוף אותו על כך בחריפות.

ניכר כי רק בחודשים האחרונים לביידן נפל האסימון והוא הבין באמת עם מי יש לו עסק. הנשיא שנהנה לדבר בנאומיו שוב ושוב על מערכת היחסים הארוכה שלו עם מדינת ישראל ועל פגישותיו עם גולדה מאיר, עדיין מחזיק בתפיסה רומנטית ואולי אף ארכאית כלפינו. בשנה החולפת פגשו הציונות האותנטית שלו ואהבתו הכנה לעם היהודי ראש ממשלה ישראלי ציני עד כאב. כך הגענו למצב שבו נשיא ארצות הברית מאשים את ראש ממשלת ישראל בכך שהוא "לא עושה מספיק" בשביל להציל את בני עמו הנמקים בשבי.

ואולי זה הסיפור כולו. בשנה האחרונה ביידן התגלה כאנטיתזה המושלמת לנתניהו — מנהיג שמעדיף את טובת המפלגה, האומה ואולי אפילו העולם על פני טובתו האישית. הדוגמה המובהקת ביותר היתה פרישתו הדרמטית מהמרוץ לנשיאות ארצות הברית. ביידן הבין (באיחור, יש לציין) כי אם יישאר במרוץ ויתעלם ממגבלות הגיל שלו שהפכו לבלתי ניתנות להכחשה, רוב הסיכויים הם שטראמפ ייקח את הבחירות בהליכה, ונקט צעד חסר תקדים כשהחליט לשים את האגו בצד, לפרוש מהמרוץ לנשיאות ולתמוך בסגניתו קמלה האריס. זה ודאי לא היה לו קל, אבל ברגע האמת הוא בחר בערכים על פני האגו.

יובל שדה

‍