אחרי שנה של טלטלות ביטחוניות דרמטיות בעצימות שאפילו ישראל המנוסה במלחמות לא ידעה בתולדותיה, חברות התעופה הזרות הפכו לברומטר שממחיש את חומרת המצב. קצב האירועים בישראל ובמזרח התיכון שיגע את כל החברות הזרות שטסות אליה וממנה, כשביטולי טיסות מצידן הפכו לריטואל קבוע אחרי כל חיסול של בכיר מחבלים המיוחס לישראל בסוריה, באיראן או בלבנון.

איומי הנקם של ציר הרשע על פעולות אלה צובעים את מסכי חדרי המצב של חברות התעופה בעולם באדום באופן שמאלץ אותן להשהות, לפרקים את טיסותיהן לנתב"ג ולשאר נמלי האוויר ברחבי המזרח התיכון. ערב המלחמה טסו לנתב"ג וממנו לא פחות מ־150 חברות זרות, שזימנו לנוסע הישראלי טיסה לאינספור יעדים בעולם, בחלקם גם במחירים זולים מצד חברות הלואו־קוסט.

אלא שחברות תעופה לא אוהבות לטוס למקומות שעפים בהם אלפי טילים. מאז 7 באוקטובר הן השהו או ביטלו את פעילותן בארץ בזו אחר זו, ורק כמה עשרות חברות המשיכו לטוס לנתב"ג, משאירות לחברות התעופה הישראליות את הבכורה ואת יתר הטסים שמוכנים לשלם ביוקר.

גל הביטולים שהחל עם פרוץ המלחמה היה בדרך לסיומו, אבל באפריל, עם ירי הטילים הראשון הישיר מאיראן על ישראל, שוב חזרו החברות להיות אי של חוסר ודאות. מאותו רגע בהמשך, הן נאלצו לצמצם שוב את טיסותיהן לארץ בשל איומי איראן וחיזבאללה לנקום בישראל על חיסול בכיר חמאס באיראן שיוחס לישראל, וארכי טרוריסט שחוסל בידי חיל האוויר בביירות. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא סירובם של צוותי האוויר לשהות וללון במדינה שבה בכל רגע יכול לעוף טיל או כטב"ם או שניהם ביחד.

התוצאה הכלכלית הנגזרת היא גידול עצום בביקוש לצד צניחה חדה בהיצע, עלייה חדה במחירי הטיסות ובעיקר - המוני ישראלים שמתייבשים בטרמינלים של שדות תעופה בארץ ובעולם, לטיסות שממריאות לשום מקום.

יובל אזולאי

‍