מדד המחירים לצרכן לחודש אוגוסט, שפורסם לפני שבועיים, כלל בתוכו מספרים מדאיגים בנוגע לאינפלציה בישראל. אחד מהם הוקדש כולו אך ורק למחירי הטיסות המאמירים. אלה תרמו לעליית המדד לא פחות מ־0.4% — כמעט מחצית מהעלייה שעמדה על 0.9%.

המדד אולי הפתיע כלכלנים, אבל הציבור כנראה פחות הופתע. הוא מרגיש כבר כמעט שנה שמחירי הטיסות הגיעו לשיאים שלעולם לא נראו פה. אם יש חברה שמרוויחה מביטולי הטיסות של החברות הזרות היא אל על — פעם חברת התעופה הלאומית, וכיום חברה פרטית שנמצאת בבעלות משפחת רוזנברג האמריקאית. גם החברות הישראליות הנוספות — ישראייר שבבעלות רמי לוי וארקיע שבשליטת האחים נקש — לא סובלות מהמצב, אבל אין מה להשוות בין נתחי השוק שלהן. 44% מהנוסעים בנתב"ג בחודש אוגוסט היו טסי אל על (לעומת 22% באוגוסט הקודם), ואילו 13% של ארקיע ו־7% של ישראייר. ובזמן שנתח השוק של אל על הגיע לשיא — כך גם מחירי הטיסות שלה עלו בהתאם.

לפני כשנתיים וחצי דינה בן טל גננסיה מונתה למנכ"לית אל על, אחרי שמילאה שורה של תפקידים בחברה במשך 15 שנה, בין השאר סמנכ"לית המסחר והקשרים התעופתיים וראשת האגף לניהול כספים. היא קיבלה את אל על אחרי משבר הקורונה שאיים על קריסתה, גיבשה הסכמי עבודה חדשים עם כלל מגזרי העובדים בחברה לצד צעדי הבראה וייעול. באותם ימי משבר קיבלה אל על גם שורה של הטבות מהמדינה, כמו הלוואות בלון בתנאים נוחים. כמה שנים לאחר ההסדר הנדיב, ובחסות המלחמה, את הרבעון השני של השנה אל על סיימה עם רווח נקי של כ־150 מיליון דולר, פי 2.5 מזה שהציגה ברבעון המקביל וכמעט כפול מהרווח הנקי שלה ברבעון הראשון.

עם המשכה של המלחמה, היעדר התחרות וגרירת הרגליים של רשות התחרות שבודקת כבר יותר מדי זמן אם אל על מנצלת את המצב, אפשר לנחש שגם הדו"חות הבאים שעליהם תחתום בן טל גננסיה יהיו חלומיים.

יובל אזולאי

‍