שר הכלכלה ניר ברקת נוהג להתגאות ברפורמת היבוא "מה שטוב לאירופה – טוב לישראל", ולמרות שעוד מוקדם להעריך את תרומתה העתידית לטיפול ביוקר המחיה בישראל, גל ההתייקרויות שהתרחש במהלך כהונתו הוא עובדה מוגמרת. ברקת, בדומה לחבריו בממשלה, בחר בדרך הקלה של ציוצים ופוסטים על פני עשייה סיזיפית להורדת מחירי המזון ומוצרי הצריכה. במקום לפעול להגברת התחרות, ברקת בחר לנכס לעצמו סמכויות נוספות והטיל על המפקח על המחירים להוציא לחברות המזון דרישת נתונים, בתואנה שהוא בוחן הכנסת עשרות מוצרים לפיקוח. מאז חלפה שנה וחצי, החברות העבירו את הנתונים, אולם ברקת לא הכניס אף מוצר לפיקוח.

כשחברות המזון הודיעו על עוד גל התייקרויות בשלהי 2024, ברקת התעלם. רק לאחר שחלק מעליות המחירים נכנסו לתוקף, נזכר לאיים על הספקים שינקוט "ביוש רגולטורי". הוא יצר רשימה שחורה של מי שסירבו לבקשתו לבטל את ההתייקרויות. מנגד, הכניס לרשימה הלבנה את שטראוס, שהעלתה מחירים באותם ימים בשיעור של עד 25%, מכיוון שניאותה להגביר מבצעי הוזלות. הפיאסקו נגמר כשברקת הצטלם עם מוצרי אסם, עליהם הדביקו אנשי משרדו מדבקות שחורות, לצד קריאה שלא לצרוך את מוצריה של התעשיינית הישראלית.  

איומי ברקת לא נעצרו בספקים, וזמן לא רב אחרי כניסתו לתפקיד הוא ביקש מהממונה על התחרות מיכל כהן להתפטר. וזאת, לאחר שסירבה לבקשת מנכ"ל משרדו אמנון מרחב להוציא דרישת נתונים לחברה בלי עילה. בהמשך, הוא החל בהליך פיטוריה מול נציבות שירות המדינה בטענה שאינה מרסנת ספקים.

עם הקמעונאים דווקא הציג ברקת חזית אחידה. זה החל עם קבוצת ווטסאפ שפתח ואליה הכניס את כולם במטרה לבקש מהם לא להעלות מחירים לתקופה מסוימת, תוך עקיפתה של כהן. כשפרצה המלחמה הוא הזדרז להעניק להם פטור זמני מסימון מחירים, מה שהוביל להתייקרות מוצרים חיוניים. לנוכח הביקורת בוטל הפטור, אך תוך חודשים פרסם משרדו כי בכוונתו לבטל את חובת הסימון והחלפתה בצגים אלקטרוניים, שיקלו על הקמעונאים לבלבל את הצרכנים. אם הכוונה תתממש, ברקת ייזכר לעד כשר שהקמעונאים הצליחו לכופף.

נורית קדוש

‍