לפי כשנה, בטרם פרצה המלחמה, עבדו בישראל כ־80 אלף עובדים פלסטינים, 25 אלף עובדים זרים ו־7,000 עובדים זרים, שהועסקו על ידי חברות זרות הפועלות בארץ, כך לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה. עם תחילת המלחמה ועד היום אסרה הממשלה על המשך כניסת העובדים הפלסטינים, החלטה שיצרה סחרור מוחלט בענפים מסוימים בשוק שהיו תלויים בעובדים אלה — בעיקר ענף הנדל"ן. לצד זה, עובדים זרים עזבו את הארץ וחלקם הגדול לא שב. למרות הבטחות חוזרות של הממשלה להגדיל את מצבת העובדים הזרים כדי לחפות על היעדרם של הפלסטינים, הנתונים מראים כי במשך שנה שלמה הצליחה המדינה להביא לישראל רק כ־11 אלף עובדים זרים, ממוצע של כ־1,000 עובדים בחודש. לפי נתוני רשות ההגירה לרבעון השני של 2024, כיום עובדים בישראל רק כ־36 אלף עובדים זרים. המדינה אומנם קיבלה החלטות על הגדלת היקף המכסות כך שניתן יהיה להגיע עד ל־50 אלף עובדים זרים ועד ל־15 אלף עובדים בחברות הזרות, אך במציאות הפועלים לא מגיעים, או לכל הפחות לא מגיעים בקצב הנדרש.

המשבר הנוכחי הגיע כשכבר היה מחסור של עובדים. המחדל החל עוד הרבה לפני המלחמה, כאשר המדינה באופן מודע בחרה להסתמך על שתי קבוצות עיקריות של עובדים: הפלסטינים והסינים. הפלסטינים היו נעלמים בכל עת שהיה מבצע צבאי, לפני חגים או אירועים רגישים, כאשר הצבא היה מטיל סגרים. השוק התרגל שאחרי תקופות קצרות של היעלמות הם תמיד חוזרים, וגם הממשלה התמסרה לכך. הקבוצה השנייה היא הסינים, וגם כאן, אף שעוד קודם למלחמה ממשלת סין הקשתה על הגעתם של עובדים חדשים, ישראל לא פעלה באופן יעיל לייצר מקור גדול ונוסף של עובדים ממדינה אחרת. כך קרה ששני המקורות העיקריים שעליהם הסתמך ענף הנדל"ן קרסו ביום אחד.  

ההשפעה על הענף היתה ועודנה עצומה: עם פרוץ המלחמה אתרים רבים נסגרו לחלוטין, וגם כיום יש לא מעט אתרים שעובדים בתפוקה חלקית. שכר העבודה, מרכיב מרכזי בעלות הפרויקט, זינק ומשך הבנייה התארך משמעותית. את התוצאות אנו צפויים לראות גם בהמשך במחירי הדירות, היות שהקבלנים יגלגלו את התוספת עלות לרוכשים, וכמובן, משך הבנייה הארוך רק יעצים את המחסור הקיים בהיצע הדירות.

דותן לוי

‍