בשנים האחרונות הפכו קבוצות הביטוח והפיננסים לשחקניות אפילו יותר מרכזיות במשק הישראלי, כשהן מרחיבות את פעילותן מעבר לביטוח מסורתי ונכנסות לעולמות חדשים כמו אשראי. תיקי הנכסים שלהן צומחים בהתמדה ועומדים על מאות מיליארדי שקל, כשבמקרה של הפניקס הוא מתקרב לחצי טריליון שקל. הדומיננטיות הזו באה לידי ביטוי השנה ביתר שאת בתחום ענף הביטוח הסיעודי, שנמצא במשבר חריף שעלול להותיר מיליוני ישראלים ללא גיבוי פיננסי ראוי ביום שבו הם או קרוביהם יהפכו סיעודיים. בעשור האחרון השוק הפרטי והרגולציה הממשלתית לא הצליחו להציע פתרון בר־קיימא לסוגיה. פוליסות הסיעוד שמשווקות קופות החולים, שבעצם מסתמכות על חברות הביטוח שינהלו אותן, נותרו המוצר האחרון שנגיש לציבור הרחב. וגם זה מתברר כעת כמוצר זמני בלבד.

בשנה האחרונה חברות הביטוח החליטו להצביע ברגליים והבהירו לממשלה, שרק קיוותה להרוויח עוד זמן ולדחות את משבר הביטוחים הסיעודיים, שהן עוזבות את התחום. הפניקס והראל הודיעו בדצמבר כי לא יחדשו את ההסכמים עם קופות החולים מכבי וכללית (בהתאמה). הפניקס יצאה לחלוטין מהענף והראל האריכה את ההסכם שלה בשנה נוספת, אך ללא אחריות ביטוחית ממשית. יתר על כן, בחודש שעבר המצב הסלים כאשר גם הראל יצאה מהענף לחלוטין. למכרז חדש שפירסמה קופת חולים כללית לא ניגשה אף חברת ביטוח, וכעת 2.5 מיליון מבוטחים עומדים בפני שוקת שבורה.

הממשלה ידעה תמיד שהיא צריכה לעבוד קשה כדי לדאוג שגם בעתיד אדם שייעשה סיעודי יוכל לקבל מענה, אך כל עוד חברות הביטוח המשיכו לנהל את התחום, היא טמנה את הראש בחול. כך, במשך שנים, הממשלה התעלמה מהמשבר שדורש שינוי עמוק בתחום. אולי כעת, עם יציאת חברות הביטוח מהפעילות הזאת, היא תפעל סוף־סוף להוציא רפורמה שכל כך נחוצה לציבור הישראלי.

שקד גרין

‍