הרב דוב לנדו, בן ה־94, הפך במהלך 2023 למנהיג הבלתי מעורער של הציבור החרדי־ליטאי בישראל והמעצב העיקרי של "ההשקפה החרדית" במהלך השנה המורכבת שעברה על כולנו. הבחירות הערכיות של הרב, האופן שבו הוא התבטא ופעל לנוכח המלחמה ותביעת גיוס החרדים, מעצבות את תגובות הרבנים החרדים בזרמים האחרים ואת תגובות הפוליטיקאים החרדים, מה שהופך אותו לאחת הדמויות המשפיעות ביותר על החברה בישראל.

אחרי פטירתו של הרב גרשון אדלשטיין באפריל 2023, היו שהעריכו כי הרב משה הלל הירש שעסק באופן ישיר יותר בעניינים ציבוריים חרדיים יהיה זה שיוביל את הציבור החרדי, אך המוניטין השקט אך העקבי של "רב דוב", כפי שהוא מכונה בתוך הציבור החרדי, כלמדן הבקיא בכל חדרי תורה בעיון, וכתלמידו של החזון איש, הפכו אותו ליורש.

חודשים לא רבים אחרי שהתבסס מעמדו של הרב לנדו כמנהיג הציבור החרדי, הוא נאלץ להתמודד עם השלכות המלחמה על המגזר החרדי, הזירה הראשונה והמיידית היתה התחושה הפנים־חרדית והכללית שהציבור החרדי מנותק רגשית וטכנית ממאמצי המלחמה, הגישה שהרב ניסה לקדם בתוך הציבור החרדי היא מורכבת לאוזן הלא־חרדית, וניתן לכנות אותה "אמפתיה מתבדלת". הוא הביע דאגה עקבית לגורל החטופים ולהשלכות המלחמה, אך סירב לכל נטילת חלק פעיל במאמצי המלחמה הכלליים: הוא התנגד לרעיון שבחורי ישיבה יבקרו חולים, כינה חרדים שגייסו כסף עבור חיילים "מזיקים גמורים", ובמכתביו הרבים הקוראים להתחזקות בלימוד תורה הוא מתעלם מהמאמץ הצבאי ומהחיילים, ומסתפק באיחולי ישועה כלליים. ההתבדלות שאותה נקט הרב נובעת מרצונו להגן על עולם הישיבות החרדי, אותו הוא מזהה כ"עולם התורה", אך הדגשת האמפתיה כלפי החטופים והנופלים עשויה ללמד על החשש של הרב מקהות חושים מוסרית שעלולה להתפתח במגזר אותו הוא מוביל.

שלוש הזירות הנוספות איתן הרב לנדו נאלץ להתמודד בעקבות המלחמה, הן התביעה הציבורית החזקה לגיוס חרדים, תקציב הישיבות שהוקפא בשל אי־חקיקת חוק גיוס, והתנגדות לאופוזיציה פנים־חרדית. בכל הקשור לגיוס, הציג הרב לנדו קו תקיף ובוטה במיוחד, במכתביו הפומביים הוא לא נתן אפילו סדק שיאפשר גיוס של בני ישיבות. עם זאת, באופן עקבי, הרב לנדו תולה את אי־הגיוס בכך שהחרדי הוא בן ישיבה, כלומר הוא עקרונית יכול להסכים לגיוס מי שלא לומד. אך במבחן התוצאה, הרב ושלוחיו הפוליטיים לא משתפים פעולה עם הצבא גם בגיוס מכסה של כ־3,000 חרדים, בזמן שברור לכולם שיש 3,000 חרדים שאינם בני ישיבה.

לאחר שנאסר על המדינה לתקצב ישיבות בגין תלמידים שחייבים בגיוס מאפריל 2024, הרב לנדו החליט לגייס את הכסף החסר באמצעות תרומות של בעלי הון חרדים מחוץ לישראל. במסע בן שלושה ימים בארה"ב הוא הצליח לגייס 84 מיליון דולר, ואחר כך בגיוסים נוספים אף הגיע ל־107 מיליון דולר. הסכום המרשים מדגיש גם לציבור הלא־חרדי את כוחו הרב של הרב לנדו.

הזירה השלישית היא הזירה הפנים־חרדית. הרב וסביבתו זיהו כי המלחמה האיצה תהליכי עומק של השתלבות המגזר החרדי בחברה הישראלית, שהחלו לפני שנים אך התקשו להתרומם בשל מחסור בדמות רוחנית מובהקת המזוהה עם הזרם החרדי־מודרני. המלחמה הנוכחית טרפה את הקלפים: הציבור החרדי המשתלב חש עליונות מוסרית בשל מעורבתו הגבוהה יותר במערכה, ובמקביל, הרב דוד לייבל (ראה מסגרת), שהפך למעין מנהיג רוחני של הציבור החרדי־המשתלב, קרא להימנע מטענות מאגיות כהצדקה לאי־גיוס ולהגדלת האחריות בציבור החרדי, ושיתף פעולה עם הצבא ביצירת מסגרות גיוס מותאמות לחרדים.

במשך חודשים רבים, שמר הרב לנדו על שתיקה אל מול האופוזיציה הזוחלת שמתפתחת, אך בסוף יולי החליט להשתמש בכוחו הרב נגד הרב לייבל, ופירסם מכתב חריף ופוגעני שבו הוא כתב "כי כל השקפותיו הן רוח רעה וזרה בכרם בית ישראל, וכלל יוזמותיו ומעשיו כוונתם להזיק והם סכנה לעתיד עולם התורה". המכתב הכה גלים ויצר נזק משמעותי להתפתחות הקהילה המשתלבת — שכן מעמדו של "גדול הדור" בחוויה הליטאית־חרדית הוא כמעט מיתי, ומעמד זה נשמר גם בקרב הציבור החרדי־משתלב.

שלמה טייטלבאום

‍

‍

התקווה האמיתית

הרב דוד לייבל (70) הוא תלמיד חכם מובהק. הוא ראש ישיבה שהספיק ללמד אלפים, איש עסקים מצליח ויזם חברתי־רוחני. העובדה כי הוא עצמאי כלכלית איננה עובדה שולית, היא זו שמאפשרת לו לבטא בקול את השקפותיו הדתיות והערכיות. הרב לייבל לא הסתפק בהתבטאויות, אלא גם פעל להקמת מוסדות באופן ממשי. בציבור הישראלי הוא מוכר בעיקר בזכות העובדה שהוא פעל, בשיתוף צה"ל, ליצירת מסגרות המותאמות לגיוס חרדים, אך זו הסתכלות חלקית בלבד — מבחינתו, ההתעלמות החרדית מסוגיית הגיוס תפגע בסופו של דבר בעולם התורה, וההתעלמות הממסדית מהאתגרים הכלכליים מביאה בטווח הארוך לנזקים רוחניים.

ולכן, הרב לייבל פועל כבר שנים רבות ליצירת מסגרות המאפשרות לשלב בין חיים חרדיים לבין השתלבות בעולם העבודה הישראלי, כמו בתי כנסת לחרדים עובדים ומסגרות הכשרה ושירות צבאי המשלבות בין לימוד תורה לבין רכישת מקצוע. גם לפני הרב לייבל היו דמויות חרדיות שניסו לאתגר את המיינסטרים החרדי, אך הדבר נעשה באמצעות התארגנויות פוליטיות או כלכליות. מה שהיה באמת נצרך להתבססות המגזר החרדי־המשתלב הוא דמות רוחנית ושפה ערכית — הרב לייבל יכול לספק את שתיהן. זאת גם הסיבה שהוא זוהה השנה כאיום על ידי רבני הממסד החרדי. הרב לייבל והמגזר המתהווה שהוא תורם לעיצובו, הם תקווה אמיתית לחברה הישראלית.

שלמה טייטלבאום