חרף ה"זובור" מנתניהו ב־2020, כשחבר לנתניהו בהקמת ממשלת חירום בתקופת הקורונה, הצטרף יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ למששלת החירום בראשות בנימין נתניהו חמישה ימים לאחר פרוץ המלחמה.

הכוונות של גנץ וחברו לסיעה גדי איזנקוט היו באמת טובות וכנות, בימים שבהם כל המדינה היתה בטראומה ובהלם. השניים צורפו לגוף חדש שהוקם — קבינט המלחמה — והם ניסו לגרום לנתניהו לסובב את ההגה גם במדיניות הפנים, באמצעות הקפאת החקיקה שאינה קשורה במלחמה, כמו חוקי ההפיכה המשטרית, והארכת כהונתם של נושאי המשרות, כמו מפכ"ל ונגיד בנק ישראל.

הצטרפותה של המחנה הממלכתי (יחד עם גדעון סער שפרש בהמשך מהסיעה) סיפקו לנתניהו 12 מנדטים בכנסת, אבל בעיקר נתנו לו מטרייה וגיבוי בינלאומי בתקופה קשה. המהלך גרם לזינוק של גנץ בסקרי דעת הקהל, למורת רוחו של נתניהו.

אלא שנתניהו, כמו נתניהו שלפני 7 באוקטובר, השתמש בגנץ ובאיזנקוט. בהתחלה הוא עמד בהסכם, בכל הקשור למלחמה ולחקיקה. רק ברגע האחרון לאחר לחץ ציבורי האריך את כהונת הנגיד פרופ' אמיר ירון, אך לצד זה הוא לא כפה על השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר להאריך את כהונתה של נציבת שב"ס קטי פרי, ולא מנע מינויו של נציב חדש לשב"ס בניגוד להסכם עם המחנה הממלכתי.

לאט־לאט פרם נתניהו את החבל שקשר בינו לבין גנץ ואיזנקוט הן במישור הביטחוני והן במישור הפוליטי, כשהלך אחרי הקיצוניים בממשלתו סמוטריץ' ובן גביר, ונגד שר הביטחון יואב גלנט. בשורה התחתונה, נתניהו העדיף להקריב את גנץ כדי לשמור על הקואליציה.

גנץ ניסה גם להיכנס לפלונטר חוק ההשתמטות, כשקרא ש"מתווה הגיוס שמקדמת הממשלה הוא קו אדום" במרץ 2024. הצעותיו של גנץ להנהיג מתווה שירות ישראלי נדחו בבוז על ידי נתניהו, שניסה לפשר את החרדים. בנוסף, בעוד נתניהו עורר את חמתו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, גנץ המשיך להיפגש עימו ועם עוד ראשי מדינות בחו"ל.

שמונה חודשים עם נתניהו הספיקו לגנץ ואיזנקוט והם פרשו מהממשלה. ב־17 ביולי הסיר גנץ את המסכה מעל פניו של נתניהו ואמר לו: "פחדת להיכנס לתמרון, התעכבת עם הכניסה לחאן יונס, היססת להיכנס לרפיח, ודיברת על העיר רפיח בשביל הקמפיין". גנץ, איזנקוט וגם יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד נותנים לנתניהו גיבוי מלא להגיע לעסקה להשבת החטופים, אבל הוא מתבצר ב"ציר פילדלפי".

גנץ רצה להיות ממלכתי ולסייע למדינה ולנתניהו, אבל הוא שכח עם מי יש לו עסק. הסיוע לנתניהו בשעת צרה בתחילת המלחמה וההשתהות בעזיבת הקואליציה סייעו לנתניהו להתחזק וכשזה קרה — הוא לא היסס להלום בגנץ ולגרום לו לצאת החוצה.

צבי זרחיה

‍