זו היתה אחת השנים הקשות בקריירות הארוכות של יו"ר ש"ס אריה דרעי ויו"ר דגל התורה משה גפני. הממשלה הנוכחית היתה אמורה להיות זו שתגשים את החלומות התקציביים והחוקיים הרטובים שהם לא הצליחו לממש כל הקריירה, אבל היא הפכה מבחינתם לממשלת בלהות שאינה מצליחה לפתור להם שום בעיה.

שניהם גם מקיימים ממשלה שסביר שהם רואים ברבים משריה בריונים חסרי אחריות, אבל הם עצמם אחראים במידה רבה להמשך קיומה. דרעי נוהג לומר שלממשלה הזאת אין סיעתא דשמיא, כלומר אין עזרה לשמיים. סביר שהוא מתכוון גם לחוסר היכולת של הממשלה לספק את התקציבים והחוקים שש"ס רוצה להעביר, אבל גם לכך שהממשלה הזו הורסת כל דבר שהיא נוגעת בו.

זו הפעם הראשונה מאז שגפני יו"ר ועדת הכספים, שהמודל של ישיבה על ברז התקציבים, וסגירה שלו לצורכי סחיטה כשצריך, פשוט לא עובד. המפלגות החרדיות סופגות מכה אחר מכה: חוק ההשתמטות לא עובר, התקציבים לתלמידי הישיבות הוקפאו בחלקם, תוספות השכר למורים החרדים לא נראות באופק החדש ורשתות החינוך המפלגתיות נמצאות תחת בדיקות קפדניות.

הסיבה לכך שמנוף הסחטנות לא עובד היא השילוב של מאבקים משפטיים והמלחמה. כך למשל לפני המלחמה יכלו החרדים להעביר בלי בעיה חוק השתמטות שקר כלשהו. עכשיו קשה למצוא נוסח חוק שהם וחלק מחברי הכנסת של הליכוד יכולים להסכים עליו. גם ההבטחות לתוספות שכר גדולות למורים החרדים עוררו תקוות גדולות במשפחות חרדיות רבות שמחכות לתוספות כבר יותר משנה. בינתיים, יהדות התורה וש"ס מתבזות. אם זה לא מספיק, בג"ץ אילץ את דרעי לחלק את כרטיסי המזון המזוהים איתו לפי קריטריונים שוויוניים לכלל האוכלוסייה וחסם את ההעדפה שנתן לאברכים.

החרדים מבינים שהאחריות למצב מוטלת בעיקר על נתניהו. אבל כיוון שהם חוששים שתקום מממשלת מרכז בלעדיהם הם לא מאיימים בהפלת הממשלה. לדרעי בעיה גדולה עוד יותר – הוא מתחרה עם עוצמה יהודית על אותם הקולות ולא יכול להצטייר כשמאלני. סביר ששניהם לא יצטערו אם הממשלה תיפול, אם רק יוכלו להפיל את האחריות על מישהו אחר.

שחר אילן

‍