בימים כתיקונם, היועץ המשפטי במשרד האוצר הוא אדם שנמצא מאחורי הקלעים במשרד המעצב את המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל. יש לו כמובן כוח רב כי הוא כותב את החקיקה הרבה שמשרד האוצר מקדם, אך לרוב הוא מעין גורם המתווך בין הרצונות והיוזמות של האגפים הכלכליים במשרד לבין הביקורת המשפטית שמשרד המשפטים מפעיל על כל הצעת חוק והחלטת ממשלה. אך כהונתו של אסי מסינג בכלל, ובפרט בשנה האחרונה, היא ההפך הגמור מכך. הוא תופס את עצמו כשומר סף, והוא הפך לשחקן משמעותי בצמתים מרכזיים. על כל אחת מחוות הדעת של מסינג ניתן להתווכח, אבל אין ספק שהוא לא היסס מלהביע את דעתו המשפטית באופן מקצועי ומנומק, מבלי לחשוש מלהיכנס לעימותים, ולא הסכים לרגע לסגת לעמדה פאסיבית.

דוגמה מייצגת היא מכתבו של מסינג בעקבות פסיקת בג"ץ האוסרת לתקצב מוסדות בגין תלמידי ישיבה שחייבים בגיוס. מסינג פנה מיוזמתו לייעוץ המשפטי לממשלה ומנה שם שורה של תקציבים נוספים שלכאורה יש לעצור בגין פסיקת בג"ץ, המפורסם שבהם הוא סבסוד המעונות למשפחות שבן הזוג אינו עובד וחייב בגיוס. היוזמה של מסינג מתבקשת מתפקידו כמי שאמון על התקינות המשפטית של העברות כספים בממשלה, אך ברור כי בממשלה לא היו מזילים דמעה אם מסינג לא היה נוטל את היוזמה הזו לידיו.

באופן דומה, בסוגיית תוספות שכר למערכת החינוך החרדית, כתב מסינג חוות דעת מקיפה שהיה מצופה לראות מהייעוץ המשפטי של משרד החינוך. באותה חוות דעת צלל מסינג לעומקו של מבנה התקצוב של הרשתות החרדיות, ומצא כי הם נהנים מהקלות מיוחדות בתוכנית הליבה, חלקם לא מלמדים ליבה ב־100%, וכי רבים מהמוסדות לא עומדים בדרישות הכשרות המורים. גם כאן, מדובר בהגדלת ראש שמלמדת על כך כי מסינג ממלא את תפקידו כשומר סף בתשוקה ובהתלהבות נדירים.

מסינג לא נמנע גם מלהציב גבולות לשר האוצר סמוטריץ'. כך מסינג כתב לו כי כוונתו להקים "צוות משימה מיוחד" שינהל את תקציב המלחמה מעלה קשיים משפטיים, מכיוון שהיא מבטאת "שינוי מהותי ומקיף של תחומי האחריות של ראשי האגפים". חוות דעת זו, שהיתה אמנם מנומקת אך בהחלט יצירתית ואקטיביסטית, עוררה את זעמו של השר שהגיב: "אתה רשאי רק לייעץ, אך לא לתת הנחיות".

שלמה טייטלבאום

‍