בשנים האחרונות, ובעיקר מאז שקמה הממשלה הנוכחית, אנחנו עדים למתקפות חוזרות ונשנות על עקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. חקיקה הרסנית, אכיפה בררנית ואלימה נגד מתנגדי הממשלה, פגיעה במערכת המשפט ושומרי סף וערעור על עקרונות השוויון מעלים חשש כבד לפגיעה בלתי הפיכה במרקם החברתי והפוליטי. לעיתים קרובות מדי ישראל נראית כמדינה שבה זכויות האדם הבסיסיות אינן מובטחות. לעיתים קרובות מדי נראה שאנחנו בדרך להיות הונגריה או פולין, או גרוע מהן – לרוסיה. אם למדנו משהו מההיסטוריה זה שההתדרדרות למשטר אוטוריטרי והפגיעה במערכת המשפט מלווה בדרך כלל בשתיקה של משפטנים, אבל בישראל של היום, המשפטנים בהחלט לא שותקים, ורבים מהם לוחמים בכל דרך אפשרית נגד ההפיכה המשטרית. ההתקוממות הזאת באה לידי ביטוי בשישה תחומי פעילות.

ראשית, עורכי הדין שמתמסרים ללא לאות להגנת עצורי ההפגנות ביניהם רן תגר, גונן בן יצחק, גבי לסקי, ניר אלפסה, דניאל חקלאי ועוד.

שנית, עורכי דין, בעיקר מהמשרדים הגדולים, עותרים נגד מהלכי ההפיכה ורשמו את ההישג המעשי הגדול עד כה נגד ההפיכה — בחירת עו"ד עמית בכר ליו"ר הלשכה ובכך הבטחת הרוב בוועדה לבחירת שופטים למתנגדי ההפיכה, מול שר המשפטים לוין ושותפיו הכהניסטים בוועדה. בין השמות הבולטים: נדב ויסמן, נגה רובינשטיין, צביקה בר נתן, גיורא ארדינסט וגלעד שר.

שלישית, מגישי העתירות הסדרתיים נגד חוקי ומהלכי ההפיכה כמו האגודה לזכויות האזרח, התנועה לאיכות השלטון בראשות עו"ד אליעד שרגא, משמר הדמוקרטיה, עוה"ד דפנה הולץ לכנר וגלעד ברנע.

רביעית, אנשי אקדמיה שמתמידים בהנגשת ההפיכה וסכנותיה בכל במה אפשרית. בהם ברק מדינה, סוזי נבות, יניב רוזנאי, תמר הוסטובסקי ברנדס, יאיר שגיא, רונית לוין שנור ועוד.

חמישית, כמו האקדמאים — בכירות לשעבר במשרד המשפטים: דינה זילבר וטליה ששון.

ולסיום, שופטי עליון בדימוס שתרומתם מטבע הדברים מאופקת יותר אבל חשובה. יצחק זמיר ואליקים רובינשטיין שמרבים לכתוב, הנשיאה בדימוס דורית ביניש שמתבטאת בפורמים שונים, ענת ברון שהתראיינה לאחרונה ומני מזוז שהתראיין לפניה.

משה גורלי

‍