השנה הנוכחית היא מהקשות שהיו לענקית השבבים אינטל, שעד לא מזמן נחשבה למלכת התעשייה. החברה נקלעה למשבר בשל תחרות עזה ופספוסים בתחום ה־AI, רצף רכישות יקרות והתנפחות כוח האדם. הבחירה לכלול ברשימה זו את פט גלסינגר, מנכ"ל אינטל העולמית, ואת מנהלי אינטל ישראל קרין אייבשיץ ודניאל בן עטר, לא התקבלה בזכות הצלחתם, אלא להפך. הסיבה היא החשש מהמשך ההידרדרות המהירה של אינטל, שמתמודדת עם קיצוצי ענק ואיומי השתלטות, וההשלכות של כל אלה על תעשיית ההייטק המקומית.

גלסינגר, שהגיע בקול תרועה רמה עם תוכניות הצלה, גילה שהתחרות עזה ושאף אחד כבר לא מחכה לאינטל. שני המנהלים המקומיים — עטר שמנהל את פעילות הייצור בישראל וגם אחד ממנהליה בחברה העולמית, ואייבשיץ, האחראית על תחום הפיתוח בישראל ומחזיקה במקביל תפקיד בכיר במערך הפיתוח העולמי — שמרו על פרופיל תקשורתי נמוך בישראל מאז שנכנסו לתפקידיהם, והם כנראה ידעו את הסיבה לכך. בשנה הקרובה צפויים השניים לפטר מאות עובדים וייתכן שאף יותר מכך. במקביל, תוך כדי שהם יידרשו ליישם את תוכנית ההבראה של החברה בישראל, יצטרכו שניהם להיות מוכנים ליום שאחרי.

כשהאבק ישקע ואינטל תהיה רזה בהרבה מכפי שהיתה, ייאלצו השניים להוכיח לאינטל העולמית שישראל היא עדיין מוקד אסטרטגי משמעותי לחברה ולא עוד אתר מרוחק. במקביל, הם יצטרכו להתאמץ מאוד כדי לשכנע את העובדים שייוותרו בכך שאינטל היא עדיין אחד המקומות הטובים בישראל לעבוד בהם. בשתי החזיתות, רק העתיד יגלה אם הקיצוצים האחרונים היו האחרונים, או שאינטל נמצאת בתחילתו של מדרון תלול.

מאיר אורבך

‍