צילום: אביגיל עוזי
בנובמבר אשתקד, כשעוד היינו אופטימיים, חזרו הביתה משבי חמאס כ־80 חטופים, חלק גדול מהם ילדים. האירוע הכל כך יוצא דופן תפס את המערכת הרפואית הישראלית, שגם כך היתה עסוקה עד צוואר במלחמה, לא מוכנה. כיצד בכלל מקבלים בחזרה חטופים משבי חמאס? מה התורה הרפואית שיש לפעול לפיה? יתר על כן, כיצד קולטים את הפגיעים ביותר ביניהם, הילדים, חזרה?
"היינו צריכים להמציא תורה חדשה ולהכין את הצוות כדי שנעשה את המהלך הנכון", סיפרה ד"ר אפרת ברון הרלב, מנהלת מרכז שניידר לרפואת ילדים שקלט את האמהות והילדים, בכנס כלכליסט. ברון הרלב הובילה את צוותי הרפואה והטיפול במרכז שניידר, שהפך לבית עבור הילדים החטופים ששוחררו משבי חמאס. הצוותים היו צריכים למצוא אסטרטגיות להתמודדות עם משבר מורכב, תוך ניצול הידע הקיים והתאמת הטיפול לצרכים הייחודיים של המטופלים. מדובר בהליך מורכב.
הטיפול שהציעה לחוזרים כלל "כמה שפחות סימני קריאה וכמה שיותר סימני שאלה", כפי שהסבירה. "אחד הדברים ששמנו אליו לב זה שלילדים יש כוח עצום. הם הרבה יותר אופטימיים מאיתנו וראינו עד אותו רגע ילדים כבויים. אבל מאותו רגע שהם הגיעו אלינו ראינו שהם יודעים גם לשמוח, לאכול ולרקוד. זה לא עושה אותם פחות עצובים ופגועים אבל עושה אותם בעלי יכולת להסתכל קדימה". אלה טיפים לא רעים גם לנו הישראלים שלא נחטפנו על ידי חמאס אלא על ידי מציאות הזויה, שתוקפת אותנו מכל כיוון.
בצפייה מרחוק אנחנו רואים רק את המעשה ההרואי של החזרת החטופים לחיים, ונוטים להתעלם מהעבודה הקשה, מהיום־יום הסיזיפי, מהנסיגות והכישלונות שהיו בדרך. אבל חייבים לזכור שמדובר היה בשילוב נדיר של התגייסות, צורך ומקצוענות רפואית שהובילו ברון הרלב והצוותים הרפואיים שלה. מקצוענות שבחברה הישראלית של 2024 הולכת וגוברת הנטייה לזלזל בה.
כל שנותר לנו לקוות זה שגוף הידע שנוצר בעבודה המאומצת הזאת לא ילך לאיבוד, ושנוכל להשתמש בו שוב ושוב עם חזרתם של חטופים נוספים. עד האחרון שבהם.
אנדרה טבקוף
© כל הזכויות שמורות ל"כלכליסט"
www.calcalist.co.il
info@calcalist.co.il
