"זו ארצי מולדתי, ואדמתה ספוגה בדמה של בתי האהובה, דניאל, ובן הזוג שלה נועם", אמר השנה היזם ומייסד חברת מלאנוקס, אייל וולדמן, שבתו ובן זוגה נרצחו ב־7 באוקטובר.

קולו של וולדמן, שזכה השנה בפרס ישראל ביזמות וחדשנות טכנולוגית (לאחר ששר החינוך נכשל בניסיונו לשלול אותו ממנו), היה בשנה האחרונה מהקולות הכאובים, הרהוטים והבולטים במאבק להחזרת החטופים. האובדן האישי הפך אותו לדמות מפתח המשלבת כאב אישי בלתי נתפס עם עשייה למען הכלל.

וולדמן הצליח לנתב את האבל האישי העמוק לפעולה ציבורית. הוא גייס את ניסיונו הרב ואת קשריו העסקיים כדי לרתום את קהילת ההייטק והמגזר העסקי למאבק להשבת החטופים, והפך לדמות מרכזית בפורום החירום הלאומי — גוף שהוקם כדי ללחוץ על הממשלה להחזיר את החטופים, להקים ועדת חקירה ממלכתית ולהכריז על מועד לבחירות.

בניגוד למנהיגים עסקיים רבים שהסתפקו באמירות סמליות במקרה הטוב, וחלולות במקרה הרע, וולדמן קרא להשבתת המשק אם לא יינקטו צעדים משמעותיים להחזרת החטופים. הוא לא הסתפק בעשייה שקטה או בלחץ מאחורי הקלעים, והציג מעל במות רבות את נחישותו להביא לשינוי.

למרות הפרס שקיבל על עשייה שהביאה "לתרומה כלכלית, אסטרטגית, חברתית וערכית למדינת ישראל לאורך עשורים ובהיקפים חסרי תקדים", מה שייזכר לו יותר מכל היא המנהיגות שהוא מפגין בשעה הקשה ביותר בחייו ובהיסטוריה של המדינה.

שקד גרין

‍