זו היתה אחת השנים הגרועות ביותר עבור חסן נסראללה וארגונו חיזבאללה, הן בלבנון והן מחוצה לה. זה החל עם הפגנות עממיות באוקטובר 2019 אז הפנה הציבור הלבנוני את זעמו לכיוונו של הארגון השיעי כמי שעומד בראש סולם המושחתים בלבנון הקורסת. הפיצוץ בנמל הים של ביירות בתחילת אוגוסט הגביר עוד יותר את הלחץ הציבורי, שכן חיזבאללה הוא זה ששולט בנמל, כמו גם בנמל התעופה בביירות ובשאר גופי המדינה, לרבות הצבא הלבנוני. התפטרות ממשלת לבנון — ממשלת בובות של חיזבאללה — הגבירה את הריק הפוליטי ואת החששות מפני הכאוס הצפוי. בין לבין ספג הארגון מכות כואבות נוספות, כמו חיסול פטרונו קאסם סולימאני, מפקד כוח אלקודס, העובדה שנגיף הקורונה עשה שמות באנשיו בלבנון ובסוריה, והגברת הסנקציות האמריקאיות על מקורות המימון שלו.

למרות כל המכות הללו, נסראללה לא מאותת שהוא מתכוון להתכופף. בלבנון ברור כי כל עוד חיזבאללה לא יתפרק מנשקו, הסיכוי שהמדינה תצא לשיקום כלכלי המצריך כ־100 מיליארד דולר קלוש. עם זאת, 14 שנה לאחר סיום העימות האחרון, חיזבאללה מצליח לשמר את יכולת ההרתעה שלו — ומדאיג מכך, גם את עשרות אלפי הטילים שברשותו. כשזה המצב, כל נקודה בישראל תמשיך להיות מאוימת. כפי שנסראללה מזכיר בכל נאום, "החשבון עם ישראל עדיין פתוח".

דורון פסקין

‍