שני האנשים שאחראים על הטיפול במובטלים בישראל, מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר ומנכ"ל שירות התעסוקה רמי גראור, נאמנים לאתוס שאומר שתפקידם של העובדים הוא לתת, לא לחשוד. זוהי ללא ספק מדיניותו של הביטוח הלאומי בימים אלה. אם במקום זה הוא היה עסוק בתקופת המשבר בבדיקה של כל מובטל, מצבם של המובטלים היה דומה לזה של העצמאים, שתקועים עם רשות המסים.

מספר המובטלים שהביטוח הלאומי מטפל בהם זינק בשיא משבר הקורונה מ־50 אלף לקרוב למיליון. היו עיכובים קשים, היו תקלות, המוקד בדרך כלל לא ענה. אבל אי אפשר להתעלם מכך שהביטוח הלאומי משלם את דמי האבטלה כסדרם. לא במקרה הוא נבחר לשלם את המענק לכל אזרח: הוא הוכיח שהוא יודע גם לתת כסף, לא רק לקחת.

הביטוח הלאומי גם נטל חלק משמעותי במאבק להארכת תשלום דמי האבטלה ולהרחבת מעגל הזכאים. זה אומר שבין היתר בזכותו יהיו פה הרבה פחות עניים בשנה הקרובה.

בימים הראשונים של המשבר קרס אתר האינטרנט של שירות התעסוקה. לשירות נדרשו יומיים על מנת להתגבר על התקלה, אבל מאז הוא הפך למקור הסטטיסטיקה הראשי והמיידי על המשבר. בחודשים הראשונים השירות התקשה למלא את תפקידו כמי שמנסה להחזיר מובטלים לעבודה, כי כמעט לא היה לאן להחזיר, אבל הוא מילא תפקיד חשוב כיועץ לממשלה: ככזה הוא הצביע על עוצמת המשבר, התריע שהוא לא יחלוף ביוני, וגם סימן את הצורך לעודד את המעסיקים להחזיר את העובדים. אם היו שומעים לו כשהוא הציע לשלם למעסיקים כדי להשאיר אצלם את העובדים, יכול להיות שעכשיו היינו מתמודדים עם פחות מובטלים.

שחר אילן

‍