"לנהל בתקופת הקורונה חברה עם 30 אלף עובדים, חלקם עובדי שכר מינימום, ולדאוג לשמור על מקום העבודה שלהם, וגם שיהיו כשירים ויגיעו לעבודה, זה חתיכת אתגר ואחריות כבדה", אומר אילן ישראלי מנכ"ל דנאל. "זה ניהול בתנאי אי־ודאות שמחייב אותך למצוא כל הזמן פתרונות, חלקם מערכתיים וחלקם קצרי מועד. למשל, איך להכניס מטפלות בקשישים לערים שהוטל עליהן סגר, כשהמטפלות מפחדות והקשישים מפחדים; איך, כשהמסכות עוד היו מצרך מבוקש ויקר, להפוך עולמות ולבנות מערך שיקנה מיליון מסכות ו־7 טון ג'ל חיטוי; או איך לטפל בבעיות שינוע של ביציות במסגרת הפעילות של מנור מדיקל, שרכשנו בסוף 2020. אבל בסוף שם אתה נמדד — בנקודות הקצה, במצבים הלחוצים".

נקודות הקצה האלה הזניקו את דנאל: מאז הנפילה של פרוץ המגפה במרץ 2020 היא כמעט שילשה את שוויה, וכיום היא נסחרת לפי שווי שוק של כ־3.6 מיליארד שקל. החברה מתנהלת ללא גרעין שליטה, כשבעלי המניות הגדולים בה הם הגופים המוסדיים ובראשם מגדל והראל.

דנאל, שישראלי מוביל קרוב ל־13 שנה, פועלת כבר שנים בשלושה תחומים עיקריים: שירותי סיעוד לקשישים, שירותים לאנשים עם צרכים מיוחדים, ומשאבי אנוש והשמה. לאלה נוספה בשנים האחרונות פעילות בתחום הרפואה הפרטית, שבמסגרתה היא מפעילה 12 חדרי ניתוח, מרפאות (גם בקייב ובטביליסי), שירותי תרומת ביצית וליווי פונדקאות. לאחרונה היא גם נכנסה לשותפות באביב סיינטיפיק, המפעילה תאי לחץ בישראל, בפלורידה, ומאפריל האחרון גם בדובאי. "רכישות מצריכות חשיבה מקדימה ונכונות להמר: אתה מתחתן עם מישהו שהכרת רק חודש־חודשיים לפני בדיקת הנאותות, וצריך לייצר אמון ולגשר על פערים תרבותיים", מספר ישראלי. "במקרה של אביב סיינטיפיק זה היה קצת שונה, כי לא הפכנו לבעלי השליטה אלא נכנסנו כשותפים, והחברה גם מפסידה. זו התמודדות לא פשוטה".

התמודדות אחרת שאליה נדרשת השנה היתה המאמץ לשמר את כוח האדם.

"כן. כמעט ולא שחררנו עובדים או הוצאנו לחל"ת, והם מצידם נרתמו. אנחנו מעסיקים הרבה נשים ואמהות, ולמרות שלהן ולכל העובדים היה קל לומר 'אני רוצה להישאר בבית עם הילדים', הן נכנסו מתחת לאלונקה. מטפלות ומטפלים שלנו נשארו בבתי האבות ומוסדות שבוע ושבועיים ברצף, 24/7. זו הקרבה מרשימה.

"יש מחסור עצום של עובדים במשק, וזה יהיה האתגר התפעולי הגדול שלנו בשנה הבאה. יש 400 אלף מובטלים בחוץ, אני מחפש עובדים בנרות, אבל הם לא באים לעבוד. המדד שלי הוא הנסיעה ברכבת: אני נוסע כל יום מבנימינה לתל אביב, ולפני הקורונה הרכבת היתה עמוסה ונאלצתי לעמוד כל הדרך. עכשיו אני יושב כל הדרך, וזה אומר שעדיין לא חזרנו אחורה בתעסוקה".

אתם אחד המעסיקים הגדולים במשק. רוב העובדים שלכם משתכרים סביב שכר מינימום. איך אתם פועלים לצמצום פערי שכר?

"זו שאלה רגישה שעולה תכופות. אנחנו עובדים מול המדינה, והיא זו שמכתיבה במכרזים שלה את גובה השכר ולפי זה מתקצבת אותך. אני מקבל מהביטוח הלאומי תעריף קבוע שמגלם את שכר המינימום, ובפועל אין לי אפשרות להעלות אותו. הייתי שמח לשלם יותר, אבל כך אנו מתוקצבים, ונשארים לנו שולי רווח נמוכים.

"אני צריך לאזן בין הרצון לשלם יותר, לבין הצורך לייצר חברה יציבה ומבוססת שתאפשר להמשיך לשלם משכורות. זו סוגיה שמעסיקה אותנו תמיד, בייחוד בתקופה של מחסור בעובדים. אנשים יכולים לומר 'למה שלא תרוויחו פחות ותשלמו יותר', אבל אם, למשל, הייתי נכנס לשנת הקורונה כשאני לא יציב כלכלית, עשרות אלפי אנשים היו מאבדים את עבודתם. היכולת שלנו לתמרן פה היא מוגבלת מאוד".

אם כבר מדברים על המדינה, הממשלה החדשה והעברת התקציב הם בשורה טובה מבחינתכם.

"בשורה נפלאה. אנחנו עובדים הרבה מול המדינה, לא רק בסיעוד ואוכלוסיות מיוחדות אלא גם כמפעילים במכרזים גדולים של ביטוח לאומי, משרדי הביטחון והרווחה ורכבת ישראל. בשלוש השנים שבהן לא היה תקציב מדינה, כל המכרזים נבלמו. עכשיו, כשהם נפתחו, נוכל להתמודד, ובשאיפה גם לזכות".

אתה מזהה בועה בשווקים, או שהעליות יימשכו?

"אני לא רואה בועה. יש הרבה כסף בשוק, אין מחסור באשראי ואין משבר פיננסי בעולם. כך שכפי שלא דעכנו ב־2021, אני לא חושב שנדעך גם ב־2022: אני מאמין שהצמיחה תגדל, כאן ובעולם, ושהשווקים ימשיכו לעלות".

מיהו בעיניך המנהל המצטיין של 2021?

"מנכ"ל פייזר אלברט בורלא. לפתח יכולות ייצור ולהעביר את החיסונים בלוח זמנים צפוף יחסית, כשכל העולם נושף בעורפך — זו עבודה יוצאת דופן לטובה".

‍