בנימין נתניהו מועמד שוב לראשות הממשלה, והפעם לא רק כתב אישום ומשפט פלילי עומדים מולו, אלא גם שתי ועדות חקירה ממלכתיות שהקימה ממשלת השינוי – לחקירת אסון הר מירון ולחקירת פרשת הצוללות וכלי השיט. שני נשיאי בית משפט עליון לשעבר הועמדו בראש הוועדות — מרים נאור ואשר גרוניס. נאור נפטרה, ובמקומה מונתה לוועדת הר מירון השופטת בדימוס דבורה ברלינר.

ספק גדול אם ועדות כאלה משפיעות על נתניהו ותומכיו. ועדיין, משקלן הציבורי בקביעת אחריות, רשלנות ומחדלים הוא גבוה, במיוחד כשהן מופקדות על תחומים שחשובים לנתניהו הרבה יותר מאשר סעיפי האישום בתיקי האלפים. אם ייקבע שנתניהו נכשל באסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות המדינה והוא שותף לאחריות למותם של 45 אנשים; או אם יתברר שפגע בביטחון המדינה ובמעורבות מושחתת בפרשת הצוללות וכלי השיט — טמונה בכך חומרה אישית וציבורית גדולה לאין ערוך מהרשעות בקבלת מתנות או בעסקת שוחד של הטבה רגולטורית לשאול אלוביץ'.

ברלינר, גרוניס והוועדות בראשותם עוסקים בנושאי מהות עמוקים בהרבה מאלה שנדונים בתיקים הפליליים. ובשניהם, האסטרטגיה של נתניהו זהה: ככל שמדובר במחדלים ותקלות — לא שמעתי, לא ידעתי, לא אחראי.

במובן זה סימנה ברלינר את הדרך במכתבי האזהרה שוועדת המירון הוציאה לנתניהו: איננו מקבלים את ההתחמקות הזו של “לא ידעתי ולכן אינני אחראי”. ממכתב האזהרה עולה: ידעת, או שהיה עליך לדעת, והתעלמת מתמרורי האזהרה הרבים. ומול ה"פגיעה" הזו על נתניהו להתמודד כעת בוועדה. ועדת הצוללות מצויה עדיין בתחילת עבודתה ותהיה פחות פומבית, הן בגלל טיב הדברים הנבדקים והן בגלל טיבו של גרוניס, שידוע בחשאיותו המופלגת. בכל מקרה, עליו לצפות שבכל פעם שתתגלה הסרחה כלשהי לפתחו של נתניהו הוא יגיב כדרכו ב”לא ידעתי, לא שמעתי, לא אחראי”. במובן זה, גרוניס בהחלט יוכל להיעזר במכתבי האזהרה שהוציאה ברלינר.