רועי מן וערן זינמן, מייסדי מאנדיי, שווים כל אחד יותר ממיליארד דולר, לאחר שהחברה קפצה לשווי של 15 מיליארד דולר שלושה חודשים לאחר שהונפקה בוול סטריט. אבישי אברהמי, שכבר עשה מאות מיליוני דולרים ב־WIX שהוא נמנה עם מייסדיה, הרוויח על הדרך עוד חצי מיליארד דולר רק מההשקעה הקטנה שעשה באותה מאנדיי, שהחלה את דרכה כפרויקט פנימי בוויקס. מיקי בודאי, יזם סדרתי, רוכש חצי קומה במגדל יוקרה בתל אביב ב־50 מיליון שקל לאחר שטרנסמיט שלו גייסה חצי מיליארד דולר, כשרוב הסכום הלך לבעלי המניות ולא לתוך החברה.  וכן, כמובן אי אפשר בלי 230 המיליונרים שהנפיקה לעולם איירונסורס לאחר שהתמזגה עם חברת ספאק לפי שווי של 11 מיליארד דולר.

אלה הן הכותרות המוכרות והן רק הבציר של החודש שקדם לפרסום גיליון זה. לפני כן היו עוד הרבה גיוסים, הנפקות ומתעשרי־על חדשים. אבל הסיפור הגדול אינו היזמים המפורסמים והעשירים ביותר. אלה עדיין קומץ יחסי של יחידי סגולה.

הסיפור הגדול של ההייטק הישראלי בשנה החולפת, שתהיה לו השפעה לא מבוטלת על הכלכלה הישראלית, הוא היווצרותה של שכבת עושר גדולה למדי של עשרות אלפי עובדים. לא מדובר בעושר המופלג כמו זה של בודאי, שבעבר כבר מכר את אימפרבה תמורת 2 מיליארד דולר ואת טראסטיר עבור 700 מיליון דולר, אלא בסכומים של מאות אלפי שקלים עד כמה מיליוני דולרים בודדים, שמקפיצים את ההייטקיסט "הרגיל" למעמד של איש אמיד. מדוע זה קרה דווקא השנה?

2021 תיזכר כשנה שבה הפך רשמית התגמול ההוני, כלומר אופציות ומניות, למרכזי יותר עבור העובד בהייטק מאשר השכר הקבוע. אומנם גם המספרים בטבלאות השכר רשמו קפיצה נאה, ואם בעבר השכר הממוצע בהייטק היה "רק" כפול מהשכר הממוצע הכללי, הרי שכעת הוא כבר גבוה כמעט פי שלושה. אבל השכר הוא לא האמצעי המרכזי להתקדמות בסולם החברתי. ה"גיים צ'יינג'ר" האמיתי הוא התגמול המנייתי. הוא זה שמאפשר לעובד עם קצת מזל (גיוס פרטי עם רכיב סקנדרי גדול או הנפקה בנאסד"ק) ושכל (לזהות נכון את החברה ולשמור את האופציות מספיק זמן) לסגור את המשכנתא או לא לקחת אותה כלל, ולחיות בנחת ברמת חיים אחרת לחלוטין מזו שמאפיינת את השכיר הממוצע. הון לעומת שכר תמיד נחשב לאמצעי המרכזי לשינוי של ממש ברמת החיים, אבל בניגוד לעבר, כדי ליהנות מהון כבר לא צריך להיות עצמאי, מספיק להיות הייטקיסט.

השנה האחרונה היתה חריגה בהיקף גיוסי ההון. מדובר הן בגיוסים הפרטיים שנסקו לשיא כל הזמנים של 12 מיליארד דולר במחצית הראשונה בלבד, והן הציבוריים עם קרוב ל־20 הנפקות שהושלמו עד אוגוסט והזרימו עוד 10 מיליארד דולר לחברות הישראליות. כמעט בכל גיוס היה רכיב של סקנדרי, כלומר מניות שנמכרות למשקיעים על ידי עובדי החברה. אלה כבר מתקרבים על פי הערכות בשוק ל־5 מיליארד דולר מתחילת השנה. ב־2020 נפגשו עובדי ויזמי הסטארט־אפים עם 1.5 מיליארד דולר נוספים. זה הון עתק, גם אם ברור שלא כל הכסף הזה מתחלק בין העובדים. לפי נתוני החברות לניהול אופציות, בדרך כלל כ־15% מהסכומים בעסקאות הסקנדרי מגיעים לידי השכירים, והשאר הולך למייסדים ולמשקיעים מוקדמים יותר.

אופציות משנות חיים

מעבר לכך, הגאות בשוק המניות, שהתמקדה ברובה במניות הטכנולוגיה והביאה את נאסד"ק לשיא כל הזמנים, הכניסה את האופציות של עובדי החברות הציבוריות הוותיקות עמוק לתוך הכסף. כפי שנחשף באחרונה ב"כלכליסט", 200 אלף עובדי חברות הטכנולוגיה הציבוריות שפועלות בישראל, כולל מרכזי הפיתוח של גוגל, אמזון ופייסבוק, יושבים על אופציות בתוך הכסף בשווי אדיר של 35 מיליארד דולר.

כמובן שלא כל 300 אלף עובדי ההייטק בישראל הפכו למיליונרים בשנה האחרונה, חלקם עובדים בחברות צעירות מדי, חלקם בחברות גדולות וחצי ממשלתיות שלא נהנים מתגמול הוני, כמו רפאל למשל, וחלקם פשוט מדלגים בין חברה לחברה ולא נשארים מספיק זמן כדי לצבור אופציות בכמות שמשנה חיים. ועם זאת, מי שישב בשיחת סלון עם עובדי הייטק בשנה האחרונה, שמע לעתים יותר ויותר תדירות את צירוף המילים "משנה חיים". המחסור האקוטי בעובדים בתעשייה יוצר לחץ על בעלי ניסיון לעבור מחברה לחברה, והשכר גבוה כל כך שחלק מההחלטה בבחירת מקום עבודה חדש מבוסס על פוטנציאל ביצועי המניות של החברות השונות. סוג של מסלול השקעה לטווח הבינוני. מנכ"לים של חברות טכנולוגיה מעידים כי עובדים רבים אכן מקבלים החלטה אם לקבל משרה בחברה מסוימת רק אחרי שחישבו האם הם מוכנים להתמיד בתפקיד עד שיוכלו לממש את האופציות שניתנו להם כתגמול מעבר לשכר.

ובכל זאת, בין שההון מומש או שהוא עדיין על הנייר, נוצרת כאן תחושת עושר שיש בכוחה להשפיע לטוב ולרע על המשק כולו, לרבות מגזרים נוספים שלכאורה אין להם נגיעה ישירה להייטק. הדיון, שלא לומר החיטוט בחשבונות הבנק של עובדי מגזר הטכנולוגיה, אינו חביב עליהם. הם מתייחסים אליו בחשדנות, כאילו מישהו מצפה לגבות מהם שיעורי מס גבוהים יותר, או להפעיל אמצעי אחר ל"חלוקה מחדש" של העושר. אבל זה לא העניין, עובדי הייטק, שמהווים בינתיים 10% מכוח העבודה במשק, כבר משלמים בכל מקרה רבע מכלל המסים במדינה - יותר מכפול מחלקם היחסי. הדיון צריך להתמקד בהשפעות שעשויות להיות לקבוצה החדשה הזאת על יוקר המחיה ועל הפערים שייווצרו כתוצאה מכך בין מי שבהייטק למי שבחוץ.

זה מתחיל כמובן מדברים קטנים כמו מחירי הארוחות במסעדות. מאז חידוש פעילותן עם סיום הסגרים, ניכרת לעין התייקרות של מנות במרבית המסעדות. עליית המחירים נובעת אמנם ברובה מהיעדר כוח אדם וזינוק במחיר חומרי הגלם, אבל ברגע שיש אוכלוסייה גדולה שאדישה לשינוי הזה, המחירים עלולים להמשיך לטפס ולהדיר את רגליהן של אוכלוסיות אחרות ממסעדות שלפתע ייהפכו ליקרות מדי עבורם. מתעשרי הייטק מעידים על עצמם שבעקבות מימוש מניות, תחושת העושר שלהם ורמת הביטחון הכלכלי השתנו, והם מבחינים בכך שהם יכולים להרשות לעצמם בילויים ונסיעות לחו"ל, בעוד  חבריהם שעובדים בתעשיות אחרות לא יכולים.

אנשי השיווק של פרויקטים למגורים מדווחים כבר חודשים ארוכים כי משרדי המכירות עמוסים בהייטקיסטים שנכנסים ומבקשים לעתים את הדירה היקרה ביותר שיש

ועדיין, אלה מותרות שאפשר לחיות בלעדיהן. מהותית יותר היא ההשפעה על הנדל"ן. אנשי השיווק של פרויקטים למגורים מדווחים כבר חודשים ארוכים כי משרדי המכירות עמוסים בהייטקיסטים שנכנסים ומבקשים לעתים את הדירה היקרה ביותר שיש בפרויקט. שאלות כמו "האם נשארו עוד פנטהאוזים" אינן מנותקות מהמציאות משום שאם עד היום היה קל יותר למכור את הדירות הזולות יותר והיקרות יותר המתינו בסבלנות לקונה עם הכיסים העמוקים, היום המצב הפוך. הפנטהאוזים נחטפים עוד בשלב הפרי־סייל, לעתים לפני שהקבלן בכלל מתחיל לפרסם את הפרויקט. חלק מהקבלנים, כמו בפרויקט גינדי TLV, פונים ישירות להייטקיסטים. האגדה האורבנית אף מספרת שעובדי חברת איירונסורס רוקנו את כל מלאי הפנטהאוזים בתל אביב, אחרי שבמסגרת הנפקת הספאק קיבלו בעלי המניות והעובדים אפשרות למכור מניות בסכום כולל של 1.5 מיליארד דולר. "כל הזמן מגיעים אלינו למשרדים נציגי שיווק של פרויקטי נדל"ן שרוצים להציע לעובדים וגם לי כמובן לקנות דירות", תיאר באחרונה יזם ומנכ"ל של אחד היוניקורנים הגדולים בישראל.

הזינוק החד במחירי הנדל"ן מתחילת 2021 מראה כי יש בסיס לטענה שעובדי ההייטק תורמים לקפיצה במחירים. עם זאת, דווקא נתוני הרכישות של דירות להשקעה תומכים בעדותם של ההייטקיסטים על עצמם: אחרי אקזיט או מפגש עם סכום נאה הם שמחים לרכוש דירה יפה למגורים, רצוי בתל אביב, אך נדל"ן, כאפיק השקעה, לא קוסם להם. על כן, ניתן לייחס רק חלק מעליית מחירי הדיור להייטקיסטים העשירים. חלק אחר מתודלק על ידי עובדי המדינה והמגזר הביטחוני, שגם בראייה היסטורית וגם היום, לפי נתוני משרד האוצר, נמנים עם חובבי רכישת הדירות להשקעה.

אז מה כן יעשו ההייטקיסטים עם הכסף ואילו מעגלי השפעה נוספים עשויים להיווצר בכלכלה המקומית? בניגוד לקבוצות של מתעשרים בישראל, כמו אנשי שוק ההון, כרישי נדל"ן או סלבריטאים שלרוב גם אוהבים להפגין את עושרם, בהייטק התמונה שונה. עובדים בחברות שהונפקו או עשו עסקאות סקנדרי גדולות מעידים כי גם אחרי שלא מעט מהקולגות הפכו למיליונרים, החניון התת־קרקעי של המשרד לא השתנה דרמטית. מכוניות של טסלה דווקא כן, ועל כך יעידו המסירות הגבוהות בחודשי הפעילות הראשונה של יצרנית הרכב החשמלי בישראל, אבל לא מזראטי או למבורגיני. לעתים אפילו אפשר לשמוע סיפורים שנדמים כמעט מופרכים, שממחישים עד כמה ההייטקיסטים לא אוהבים לנקר עיניים. כך, למשל, מייסד של אחד הסטארט־אפים שעשו סבב גיוס ענקי, רכש תחילה לעצמו ג'יפ מושקע במאות אלפי שקלים. כעבור כמה חודשים הרגיש שזה מוגזם עבורו ולא נח עד שמצא קונה לרכב. הוא כל כך רצה להיפטר ממכונית היוקרה החדשה, עד שמכר אותה בתוך זמן קצר במחיר של מכונית עממית. אם כן, לרוב השימוש המועדף בכסף, אחרי רכישת דירה למגורים, הוא השקעה בשוק ההון או בסטארט־אפים של חברים.

מחלחל גם למגזרים אחרים

עליית מחירים וקפיצה ביוקר המחיה הן, אם כך, הצד המאתגר יותר של עלייתו של מעמד ההייטק, אבל יש לעושר החדש גם צדדים חיוביים אבסולוטית. הקפיצה בתגמול עובדי הייטק מחלחלת גם למגזרים אחרים. שינוי מבורך שהביאה עמה הקורונה היא התחזקות ההבנה שאפשר לנהל את כל האופרציה מישראל. זאת בניגוד לעבר, כשהתפיסה החד־משמעית היתה שברגע שחברת הייטק מתחילה למכור, הנהלתה צריכה לעבור לארצות הברית ומעגלי העובדים הבאים, שאינם אנשים מו"פ, גויסו הרחק מישראל. אם עד לא מכבר חברת הייטק שמעסיקה אלף עובדים ויותר בישראל היתה מחזה נדיר, נחלתן של צ'ק פוינט, נייס, אמדוקס וויקס, הרי שכיום יש כבר עשרות חברות כאלה.

היום יותר ויותר חברות מתנהלות מישראל ומגייסות כאן אנשי מכירות, תוכן ומעצבים גרפיים. מכיוון שעובדים אלה מגויסים מתוך מגזרים מסורתיים, מי שרוצה לשמור על עובדיו ולא לאבד אותם לטובת הייטק מעלה את השכר. כך, עליית השכר בהייטק מחלחלת לתעשיות המסורתיות יותר. סקר של חברת צבירן, המתמחה בייעוץ ונתוני שכר, שנערך ביולי בקרב 280 חברות ממגזרים שונים, חשף ש־76% מהמעסיקים העלו את השכר בשיעור חד יותר מבעבר. ברמה המאקרו־כלכלית, עליית השכר ועליית מחירי המוצרים שמגבירות את קצב האינפלציה מהוות אתגר למעצבי המדיניות הכלכלית, ובעיקר לבנק ישראל. אך ביד השנייה מגזר ההייטק, שאליו זורמים מדי חודש מאות מיליוני דולרים, מנטרל חלק מהבעיה באמצעות חיזוק השקל מול הדולר.

סופי שולמן