הקהילה המשפטית מצפה בדריכות לאפשרות ששר המשפטים, גדעון סער, יצליח לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה עוד לפני בחירת יורשו של מנדלבליט שאמור לפרוש בפברואר 22. אם יצליח סער, יהפוך פרקליט המדינה, עמית איסמן, לסמכות הסופית הקובעת בהעמדת ראשי ממשלה ופוליטיקאים לדין. אילו התפקיד כבר היה מפוצל בקנדציה הנוכחית, אזי בנימין נתניהו היה ניצב בפני שלושה אישומי שוחד, כדעתו של פרקליט המדינה היוצא שי ניצן ולא בפני אחד כפי שהחליט היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.

איסמן נבחר לפרקליט המדינה למרות שערורייה שדבקה בו, עקב התבטאויות בלתי הולמות בעברו. ההתבטאויות הללו עלו לו בהימנעות של שלוש שרות בהצבעת הממשלה שאישרה את מינויו. מצד שני, בחירתו ‑ למרות העננה שמעל לראשו ‑ מעידה על קונצנזוס נרחב של הערכה לכישוריו המקצועיים. בנוסף, יש להניח שסער דחף למינוי לא לפני שבירר ומצא בו פרטנר לרפורמות שברצונו לקדם: המרת עבירות פליליות קלות לעבירות קנס וחיזוק ההגנות הפליליות לזכויות נחקרים וחשודים.

טבילת האש הראשונה של איסמן לאחר מינויו הייתה בסיפור זדורוב: בהחלטה להגיש נגדו משפט חוזר וגם בהתנגדות לשחרורו למעצר בית. איסמן החליט להגיש את המשפט החוזר ולהתנגד לשחרור ובכך נותר נאמן לדנ”א המסורתי, הנוקשה, של הפרקליטות.  

משה גורלי