בדיוק ברגע שבו המספרים והנתונים האפידמיולוגיים החלו להראות שמשבר הקורונה נוטש את עולמנו והחיים מתחילים לחזור למסלולם, הפציע בחיינו וריאנט הדלתא. "המוטציה" תפסה את ישראל לא ערוכה. לא מנטלית ולא טכנית. זן הדלתא החזיר בתוך ימים בודדים את כל השאלות הכבדות שהעסיקו אותנו מאז מארס 2020 - אך הפעם עם הרבה פחות תחמושת. בעוד אזרחי ישראל והפוליטיקאים שלה היו עסוקים בחגיגות הניצחון של החיסון של פייזר ובסוגיית הרכבת הממשלה ללא "המגפה", הגל הרביעי במחזור החיים של הקורונה טלטל אותנו בעוצמה. שוב הצליח נגיף קטן לשגע מדינה שלמה.

הממשלה החדשה שנבחרה כלל לא דמיינה שהקורונה תהפוך לאתגר המשמעותי ביותר שלה, כבר בשבועות הראשונים להקמתה. הם באו "לשנות" ומצאו את אותו אתגר בדיוק - אבל עם הרבה פחות כלים. מיד בהתחלה הכריז ראש הממשלה החדש, נפתלי בנט, כי השינוי הראשון שממשלתו תיישם - הוא ב"גישה". לפי תורת הלחימה החדשה שלו, אנחנו נחיה לצד הקורונה כי - כפי שידענו כבר קודם וראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו הצליח להשכיח - הווירוס לא הולך לשום מקום בינתיים. שינוי נוסף שהבטיחה ממשלת השינוי הוא קבלת החלטות משיקולים ענייניים ואפידמיולוגיים, ולא כמו קודמתה שהתנהלה לפי שיקולים פוליטיים. ואכן, הממשלה הצליחה בהתחלה לעמוד בהבטחה, אך די מהר גם הסדר החדש הזה התפרק והשיקולים המקצועיים פינו את מקומם למעין תגובה היסטרית כלל־מערכתית.

נכון, המספרים מראים כי זן הדלתא הורג פחות, ובזכות החיסונים עוצמתו קלה יותר. משרד הבריאות קיבל כ־20 מיליארד שקל כדי להיערך לקורונה והצוותים הרפואיים כבר מתורגלים בהתמודדות עם גל נוסף של תחלואה קשה ובהיקפים רחבים. ממשלת ישראל - ואזרחי ישראל - יצטרכו להכריע אם שנת 2021 תיראה כמו 2020,  או אם הפעם זה ייראה שונה. האם השיקולים האפידמיולוגיים כשלעצמם יגברו על השיקולים החברתיים, הכלכליים, הפסיכולוגיים, ושאר השיקולים הרפואיים. בסופו של דבר עדיין מתים כאן יותר אנשים מהתקפי לב ומסרטן מאשר מתים מקורונה. האם ממשלת השינוי תנהל את הסיכונים של מדינת ישראל כפי שממשלת נתניהו ניהל אותם?

זן הדלתא החזיר את כל השאלות הכבדות שהעסיקו את תושבי כדור הארץ במארס 2020, אך הפעם עם הרבה פחות תחמושת: כבר אי־אפשר להוציא את המיליארדים שפוזרו כאן במהלך החודשים האחרונים, כי הם כבר אינם. "פרק ב'" של הקורונה תופס את המשק הישראלי עם גירעון של 160 מיליארד שקל, כ־11.6% תמ"ג, עם גידול חסר תקדים בחוב הממשלתי של כ־161 מיליארד שקל (כ־12.4 נקודות תוצר) בשנה אחת, שהקפיצו אותו מ־60% תמ"ג לכ־73% תמ"ג כמעט. וחמור מכך: עם אבטלה "רחבה" של 9% (כולל בלתי מועסקים אך גם מובטלי החל"ת והישראלים שנפלטו משוק העבודה בסבבים הקודמים). הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דיווחה בסוף יולי כי לראשונה מאז תחילת קמפיין החיסון, הירידה באבטלה נבלמה. המספר הזה - 9%  מובטלים - הוא בלתי מתקבל על דעת מבחינת ממדי האבטלה.

תנאי הפתיחה לפרק ב' הם רעים לאין ערוך לעומת הפתיח של ספר דברי ימי הקורונה. לכל אלה צריך להוסיף נתונים ערטילאיים ופחות מוחשיים שקשה, עד בלתי אפשרי, לכמת אותם: כמה עייפים הישראלים מסגרים ומבידודים? כמה ישראלים מאמינים שהצעדים שננקטים כעת הם בעלי היגיון אפידמיולוגי ואכן מפחיתים או ממתנים את המגפה? עד כמה הם מוכנים לכלוא שוב את עצמם ואת ילדיהם עם כל הנזקים "העקיפים" הכרוכים בכך? עד כמה זן הדלתא ישבש לנו את החיים, כפי שזן האם שלו עשה.

אדריאן פילוט