אחרי ארבע שנות "אמריקה תחילה" תחת הנשיא דונלד טראמפ, העולם נשם לרווחה בנובמבר 2020 כשהמועמד הדמוקרטי לנשיאות ג'ו ביידן ניצח בבחירות. מפיג'י ומקסיקו דרך קנדה וצרפת ועד ברית נאט"ו — מנהיגים מיהרו לשגר ברכות חמות לביידן ולסגניתו קמלה האריס. גם בישראל היו שהרגישו הקלה ותקווה מחודשת לקראת סדר עולמי חדש וטוב יותר אחרי ארבע שנים קפריזיות בבית הלבן. אך היו גם מי שמיהרו להזהיר מפני השלכות אובדן "ידיד האמת" טראמפ, שהעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים ודחף לכינון הסכמי אברהם.

ביידן הגיע לבית הלבן כדי להחליף את “מכחיש המדע” טראמפ במועד קריטי — כשמגפה עולמית נטלה את חייהם של כ־617 אלף אמריקאים ובמקביל מתרחשת  הידרדרות אקלימית חמורה. ישיבתו שם בארבע השנים הקרובות, ואולי אף שמונה, צפויה לשחק תפקיד מפתח בהתמודדותה של הכלכלה הגדולה בעולם עם השלכות ההתחממות הגלובלית, ומשכך היא עשויה לסייע בקידום תפניות של ממש באופן הטיפול של ראשי הכלכלות המובילות במשבר. בחלוף שמונה חודשים מכניסתו לבית הלבן, ביידן כבר הוכיח מידה רבה של עשייה ברוכה והתייצבות מאחורי הבטחות בחירות. החל בהכרה בחומרתה של מגפת הקורונה ובצורך הבהול בחיסון האוכלוסייה, דרך השקת יוזמות לצמצום הפערים הבין־גזעיים והמעמדיים, וכלה בהחזרת ארצות הברית להסכמי האקלים של פריז וקידום מהלכים להגדלת השימוש במקורות אנרגיה מתחדשים. המהלך המסיבי מכולם, במונחים של השקעת משאבים כספיים, הוא פרויקט התשתיות המקיף ביותר שידעה ארצות הברית זה עשורים רבים, ואשר אמור, בהשקעה של 1.2 טריליון דולר, לשקם גשרים, כבישים, תשתיות אינטרנט ומערכי תחבורה ציבורית ולייצר כ־2 מיליון משרות בשנה עבור עובדים אמריקאים.

באוגוסט התוודע ביידן לצד האפל יותר של מעמדו כנשיא המעצמה החזקה בעולם, כשמראות הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן הציפו בזיכרון הקולקטיבי את ימי וייטנאם. סוגיה גאו־פוליטית נוספת על שולחנו היא היחסים עם סין, אותה הוא רואה כאיום אסטרטגי. ביולי הודיעה ארצות הברית, לראשונה אי־פעם, כי התקפות סייבר משמשות את סין כמדיניות מוסדרת נגד חברות אמריקאיות. ארצות הברית אף אמרה כי היא ובעלות בריתה לא יעברו על כך לסדר היום. חברות סיניות הן גם שחקניות מרכזיות בפרויקטי תשתיות בישראל, והמדיניות שמוביל עתה הבית הלבן עלולה בהחלט ליצור מציאות חדשה שבה ישראל לא תוכל לנתק את עצמה מהברית הדרמטית שכוננו המנהיגות העולמיות עם ארצות הברית נגד סין. במקביל יש לצפות להקשחת המדיניות מול סין, אולי אף לדרגה חמורה יותר מכפי שנצפתה בעידן טראמפ, חובב מכסי הענישה. בהתאם לכך ישראל תצטרך למצב את עצמה בצד הנכון של המשוואה.

תמר טוניק