בחודש אוקטובר תיכנס אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון, לישורת האחרונה של כהונתה, לשנתיים האחרונות מבין השש שבהן היא מכהנת כנשיאת בית המשפט העליון. גם אם מוקדם לסכם את המכלול, אפשר כבר לקבוע שבמהלך כהונתה נערמו לפתחו של בית המשפט העליון שניים מהאתגרים העצומים ביותר אי פעם: הראשון הוא הלגיטימיות של נאשם בפלילים בהרכבת ממשלה ומעלליו, שהובילו לטשטוש ההבדל בין חוק יסוד להסכם קואליציוני; השני הוא האירוע המתגלגל של מגפה משתוללת, שטלטלה את המשפט וחייבה איזונים חדשים בין זכויות הפרט לבין הגבלתן בידי המדינה. שני הנחשולים האלה, נתניהו והקורונה, לא היו אפיזודות נקודתיות, אלא סיפורים מתמשכים, שהניבו כמות עצומה של סוגיות חסרות תקדים. וכל האירוע התקדימי הזה נפל בחלקו של בית המשפט העליון של חיות.

אף שנשיאות היא רק בכירות ניהולית, וכשופטת אין לנשיאת בית המשפט העליון כל עדיפות מקצועית על עמיתיה, נהוג לאפיין קדנציה כהונתית על שם הנשיא. הבולטים היו אהרן ברק ומאיר, שמגר שכיהנו למעלה מ־11 שנה כל אחד. הצירוף הזה של אורך התקופה ועוצמת האישיות לא רק שהטביע את חותמם של השניים בהיסטוריה, אלא עיצב את ההתייחסות לא רק לבית המשפט העליון אלא למערכת המשפט בישראל. במובן זה ירשה חיות מערכת משפט שמתמודדת עם מאמץ פוליטי נרחב להכחדת האקטיביזם המשפטי של ברק; מאמץ שהפך אלים במיוחד בשנות הצונאמי של נתניהו לאחר הגשת כתב האישום נגדו. עיקר האש הופנה אומנם לפרקליטות וליועץ המשפטי, אבל החלה ללחוך גם את שולי גלימות השופטים.

במצב הזה הופנה זרקור מיוחד לבית המשפט העליון, שהועמס בעתירות משתי החזיתות, נתניהו והקורונה. חיות נטלה אחריות והובילה את הפסיקה במרבית הסוגיות העקרוניות שבית המשפט נדרש להן. גישתה הזהירה בנושא יחסי הרשויות לא הניבה התערבויות דרמטיות. זכור במיוחד פסק דין של 11 שופטי העליון שהכשירו את מועמדות הנאשם בפלילים להרכבת ממשלה. גם בצד הקורונה לא נרשמה התערבות דרמטית, אבל כאן חיות עמדה על משמר זכויות האדם באיזונים החדשים שנדרשו בגלל ההתמודדות התקדימית עם מגפה. בג"ץ הגביל את השימוש בשב"כ למעקבים ואת סגירת השמים לישראלים שמבקשים לצאת - ובמיוחד לחזור - לביתם. חיות היטיבה לתמרן בעתירות שהוגשו נגד חוקי היסוד ונמנעה מקביעת מסמרות שיציתו מלחמת עולם עם הכנסת. כאשר פסקה בעניין חוק הלאום, פסקה לגופו של עניין בלי לעורר את השד הרדום – עצם סמכות בג"ץ לבטל חוק יסוד. האקטיביזם התבטא כאן בנכונות לדון, אבל בלי להכריע בסמכות לדון. המכשול נעקף ובג”ץ הכריז שבכוחו לדון בעתירות.

משה גורלי